כמה שלא מנסים לרצות את הגויים, הם ממשיכים להתייחס אלינו כאל שונים מהם. והם צודקים. אנחנו באמת שונים מהם

התהפוכות הקריטיות ביותר סובבות סביב עם ישראל, משום שאנחנו העילה המצדיקה את כל קיומו של היקום!  נשמע יומרני? – כך מעיד בורא-העולם בעצמו 

מצוות השבת אבידה כוללת גם עזרה ליהודי אחר שהלך לאיבוד, ובפנימיות, עזרה ליהודי אחר למצוא את דרכו חזרה אל נשמתו ובוראו.

תרי"ג המצוות מקיפות את כל החיים האנושיים, מרגע הלידה עד רגע הפטירה. אין שום אקט שיכול להיות מנוטרל מהפרמטרים התורניים

התנ"ך אינו מקבץ של סיפורי-עם מובחרים. מכל עלילה ומכל פסוק בו ניתן וראוי להפיק משמעות אקטואלית, גם בעידן המודרני והפוסט-מודרני

רק העקשנות היהודית הטבעית יכולה להניע אותנו להמשיך ולבקש בלב מורתח: 'עד מתי לגלות?!'. לא רק למלמל מילים – אלא לשדר דרכן להט של אמונה

טשטוש הגבולות בין ישראל לעמים נחשב כערבוב של אור וחושך יחד. מלחמה כביכול בקווי היסוד של הבריאה האלוקית. וזאת מעבר לנזק האישי שממיט אדם על המשכיותו שלו

שלום-אמת לא מושג על-ידי ויתור על עקרונות וטשטוש זהות. הוא יכול לצמוח דווקא מתוך שמירה על עקרונות והגדרה ברורה של זהות

ככל שציבור המאמינים גדל – כך גדל כלפיהם רגש השנאה של אלה הקוראים לעצמם לא מאמינים. האמת העצמית שלהם, ממנה הם מנסים לברוח, מבעבעת בתוכם נוכח כל גילוי אמונה ומוציאה אותם משלוותם

משה רבנו ממחיש את המודל האופטימאלי לקשר הראוי שבין מנהיג לעמו – מנהיג שרואה בעם עצם מעצמו ובשר מבשרו; מנהיג שחש כי שלמות הווייתו האישית תלויה בעם, ולכן טובתם היא טובתו שלו 

השונות בינינו לבין העמים אינה בדפוסי התנהגות ואופי, אלא בבחירה האלוקית בנו. בחירה שמתבטאת (גם) במרחק התהומי שבין ערכה הרוחני הרם של נשמתנו לעומת זו של הגויים

מתן תורה הוא פסגת ההתקשרות שלנו עם בורא עולם. אבל לאן הולכים מהר סיני? קריאה בלוחות הברית, מימין לשמאל, מלמדת אותנו כי היעד שלנו הוא להביא את הקשר עם ה' ולהנכיח אותו בחיי חברה מתוקנים - "לתקן עולם במלכות שדי".

האגו שלנו רואה בכל אדם עלי-אדמות סוג של תחרות. לפעמים התחרות יכולה להיות צמודה ומורגשת ולפעמים – סמויה. זו הסיבה שלפעמים קשה לפרגן באמת ומכל הלב לזולת

בשיחה מיוחדת, בלתי צפויה, שאמר הרבי בכ"ז בניסן בשנת תנש"א (1991) בלילה, אחר ששב מתפילה על ציון חותנו (הרבי הקודם נ"ע), קבל הרבי, בכאב רב, על כך שהציפייה לגאולה מצד הציבור הרחב אינה פנימית וקרא לציבור: "עשו כל אשר ביכולתכם להביא את משיח צדקנו בפועל ממש".

בדיוק כפי שהצבא מאתר מומחי הייטק ללוחמה טכנולוגית ומוזיקאים וזמרים ללהקות צבאיות – על לומדי התורה להתגייס ללימוד תורה. לא רק לימוד עצמי, אך גם ובעיקר לימוד  עם יהודים אחרים

מנהיג יהודי אמתי, מוכן להקריב את כל אשר לו עבור עמו. לא רק את נוחותו או את שאיפותיו הגשמיות, אלא אפילו את עולמו הרוחני ואמונתו

עם כל הכבוד וההערכה לזרועות ההגנה והביטחון – כולנו מרגישים כי אנו זקוקים ל'טיפת מזל'. כולנו מודעים לצורך של מזל ממרומים שיגן עלינו ויוביל אותנו לימים טובים יותר

כאשר מבינים שההיגיון עצמו הוא תוצר של אמת הנעלית ממנו, מבינים שלמעשה אין שום סתירה בין שכל ואמונה. מבינים שהם שתי יכולות המשלימות אחת את השנייה

שוויוניות אינה להפוך את כולם לאותו דבר, אלא להעריך בשווה כל אחד כמות שהוא. להעריך את הנשיות כמות שהיא ולהתייחס אליה בשווה ליחסנו אל הגבריות

אם רק נתמלא בנכונות לשינוי, פתאום נראה כי הוא בפירוש בר ביצוע. נקלוט כי היצר הרע, שלא רוצה כי נשתנה, מרמה אותנו כאילו מדובר בצעד בלתי אפשרי. אבל זו לא יותר מסתם אשליה

כל התרחשות שהיא, גם כזו שנראית גרועה, חייבת להיות חלק מהתהליך שהיקום כולו שרוי בו מאז הבריאה, ושסופו בגאולה האמיתית והשלימה

כולנו, כל ישראל אחים ואף יותר מכך: אנחנו נחשבים כביכול לגוף אחד. אין אפוא מקום לכך שניפגע זה מזה, שהרי אדם לא חש פגוע מעצמו

כאשר מנהלים בצרפת חיי יהדות מלאים, מתוך חיבור להוואי החיים המקומי – יש בכך ניצחון רוחני לקדושה. וניצחון הקדושה על מה שמסמלת תרבות החופש הצרפתית, מהווה סימן מובהק לבוא הגאולה 

האם הזכות להביא ילדים לעולם היא פשוט עוד יכולת לממש את הפוטנציאל העצמי – או שזו מתנה עם ייעוד של שליחות-חיים נשגבת? התשובה הנכונה היא כמובן האפשרות השנייה

השלוחים חשים באורח בלתי-מוסבר בנוכחותו האוהבת של הרבי – למרות שהם לא רואים אותו! הם מרגישים בתמיכתו ובברכותיו המלוות על כל צעד ושעל, וההרגשה הזו מדרבנת אותם לעבוד

התורה דורשת מהאדם להתקדם כל הזמן בחייו ולא להסתפק במדרגתו העכשווית. התשואה הרוחנית האישית אינה נמדדת בכמות. הקדוש-ברוך-הוא מתגמל בעיקר לפי העמל והיזע

הבשורה האמיתית של האימון העצמי נמצאת בתורת החסידות. היא חושפת אמת ייחודית שנוגעת במקומות עמוקים בנפש, אליהם אף שיטה לא מצליחה להגיע

החוליות הבסיסיות בשרשרת המזון המקורית שיצר הקדוש-ברוך-הוא בטבע, נוצרו כתוצאה מהשאיפה הרוחנית שיש לנפש השוכנת בכל נברא להתעלות למצב גבוה יותר מזה שבו היא נמצאת

אין זו שיטת הסוציאליזם לפיה רק על המדינה לפרנס את אזרחיה. זו שיטה המחייבת גם כל אחד באופן אישי לעשות כל שביכולתו למען אלו שאין להם

בעידן בו אנו חיים, שומה עלינו להוסיף באהבה בינינו, פשוט כדי להתחיל לטעום מהאווירה הייחודית שתשרור בקרוב מאוד – בגאולה השלמה