ככל שנוקפות השנים, הולכים ומתווספים מנהיגים דתיים ופוליטיים גויים, ביניהם נשיאי ארצות-הברית וקאדים מוסלמים(!) שמצטרפים לקריאת הרבי מליובאוויטש להשתתת 'תרבות בני נוח' כרצון האלוקים

אנחנו שונים איש מרעהו בהמון דברים. במעמד, בכישורים, ביכולות. אבל מעל לכול – אנחנו אחים. כולנו בני עם אחד, שיש להם תורה אחת ושייכים לא-ל אחד

אחד היסודות המרכזיים בדרך החסידות היא השמחה. החסידות מלמדת עד כמה חשובה השמחה והיא גם מקנה כלים כיצד לרכוש שמחה אמיתית ופנימית, כזו שנובעת מעומק הלב

חב"ד זה חכמה, בינה ודעת שמיושמות לעשייה האמיתית ביותר. עשייה מתמידה ובלתי פוסקת, שבזכותה יתחולל כבר, תכף ומיד ממש, המהפך הנכסף

במציאות הכואבת בה התעלם הרבי מעינינו – האמונה בו ובאמת שבקעה מגרונו הינה מתוך חופש בחירה מוחלט. זהו אפוא תפקידנו כעת – להיצמד להמלצת התורה: "ובחרת בחיים"

היו לו נתונים מצוינים להתמנות למנהיג תנועת חב"ד העולמית. למעשה זה לא קרה. אולם מה שכן קרה היה לא רחוק מכך: הוא נהיה האבא של הרבי מליובאוויטש

לא צריכים לחכות לגאולה כדי להתעורר מטעויות. גם אם מדובר בהרגלים שהטילו עוגן בנפשנו – מוטל עלינו לזהות את המגונים שביניהם ולהתנער מהם

ריבונו של עולם, נתת לבניך שליטה בארץ ישראל, אך במסגרת בה הם ממש לא מצליחים להסתדר. רצוי אפוא שתחליף לחלוטין את המסגרת ותעביר את המושכות לידיו של מלך המשיח

ניצחונו של אדמו"ר הריי"צ על הקומוניזם שימש חוליה מרכזית בתהליך הכרת שמו של הקדוש-ברוך-הוא בקרב האנושות, וזה בעצם מה שהביא ברבות השנים לקריסתו המוחלטת של השלטון הכופר

מי נקרא באמת בן-חורין בדעותיו – זה שנשמע לצו מצפונו האישי וחי על-פיו. לא זה שנכנע לצווי האופנה שמכתיבה החברה

לפני שבוע חגגנו את חג השבועות, ובליל שבת, נשוב ונזכיר אותו. כמו בכל ליל שבת, נפתח את הקידוש במילים המוכרות: 'יום השישי', שלמעשה רומזות ליום השישי בסיוון – יום מתן תורה. אמנם מילים אלה לקוחות מסיום תיאור ששת ימי בראשית: "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד, ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי". אולם הן רומזות, כפי שמסבירים חז"ל, גם למתן תורה.

היה זה יום שישי, סמוך לשבת. במרומי הגליל, בעיר הקודש צפת, התכוננו המקובל המפורסם האר"י (האלוקי רבי יצחק (לוריא)) ז"ל ותלמידיו לכניסת השבת יחד, באחת משדות העיר. ברגע של התעלות פנה הצדיק לסובבים אותו ואמר: 'הבה נצא לירושלים, לקבל שם את השבת'.