אחת לשנה, בסמוך לראש-חודש כסלו, מתקבצים בחצרו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח אלפי שלוחיו. אותם שלוחים הפרושים במארג צפוף בכל העולם, היכן שרק ישנה נוכחות יהודית ומשמשים מגדלורים של יהדות נאמנה. הם מגיעים לרבי כדי לשאוב כוחות, מתלכדים בשבת-אחים, מחליפים דעות ורעיונות, מתרעננים – וחוזרים לעבודתם.
 
מדהים להיווכח כיצד מדי שנה עולה מספר המשתתפים בכינוס. התמונה השנתית המסורתית של המוני השלוחים עומדים על-גבי פירמידות-ענק בחזית בנין '770' – בית-מדרשו המפורסם של הרבי – נעשית בכל שנה צפופה יותר ויותר. ניבטות בה עוד ועוד פנים חדשות של אברכים צעירים, המצטרפים והופכים לחלק מהצבא הנפלא והמסור של הרבי. צבא העושה לילות כימים, שבע יממות בשבוע, 365 ימים בשנה, למען הפצת אור התורה והמצוות וקירוב יהודים לכור מחצבתם.
 
העובדה מדהימה שבעתיים כאשר חושבים על כך, שלדאבוננו, מזה יותר מח"י שנים לא רואים את הרבי ולא שומעים אותו – ומכל מקום, לשגשוג ולפריחה של מפעל השליחות אין אח ורע. בדרך כלל, אנשים אוהבים לעבוד במפעל שמנהל העבודה בו מתגמל כראוי את העובדים. ואילו כאן, מבלי שיינתן, לכאורה, אף תגמול ממשי – אנשים מתאמצים לזכות להימנות כחברים במפעל השליחות. הם עמלים ללא לאות, מבוקר עד ערב, להסב נחת-רוח לרבי שלא רואים אותו, ביניהם כאלה שמעולם לא זכו לראות אותו!
 
*
 
לתופעה הלא-טבעית הזו יש הסבר אחד: השלוחים חשים באורח בלתי-מוסבר בנוכחותו האוהבת של הרבי – למרות שהם לא רואים אותו! הם מרגישים בתמיכתו ובברכותיו המלוות אותם על כל צעד ושעל, וההרגשה הזו מדרבנת אותם לעבוד.
 
כמובן, שאי-ראייתם את הרבי חסרה, כואבת ומרה להם, כמו לכל החסידים ולרבבות יהודים נוספים. אבל גם עובדה זו בעצמה ממריצה אותם להתמסר לעבודתם. הם יודעים שבכך הם מחישים את בוא הגאולה, בה נשוב לראות את הרבי. הרבי אמר שעבודת השליחות מיועדת "לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש" – ועזה אמונתם של השלוחים, כי בכוח עבודתם אכן אנו עומדים לקבל בכל רגע את פני הרבי כמשיח-צדקנו.
 
השלוחים גם מודעים לאחריות הכבדה המוטלת על כתפיהם באשר לעתיד העם היהודי בעולם כולו. כמי שניצבים בחזית המלחמה נגד ההתבוללות הגואה וההינתקות מן המקורות בכל ארצות הפזורה – הם נושמים את גודל הזכות והחובה גם יחד של משימתם, לחבר ולהדק את הקשר של עם ישראל אל אבינו שבשמים, קשר שיתגלה במלוא יפעתו בגאולה השלמה.
 
הכול יחד – המודעות לגודל האחריות של תפקידם, תחושתם בנוכחותו של הרבי, תשוקתם לשוב ולראות אותו ואמונתם האיתנה כי הנה זה קורה בפועל ממש – חוברות אצל השלוחים למשאב בלתי-נדלה של תעצומות-נפש לעמול ולהתמסר לעבודת-הקודש.
 
*
 
אין ספק כי בבוא הגאולה, יזכו השלוחים לחיבה וקרבה יתרה ממלך המשיח, כמי שעמדו בראש המצעידים של העם היהודי, האנושות והיקום כולו אל הגאולה.
 
האמת היא, שכולנו שלוחים. כל יהודי ויהודייה הנם שליחי הקדוש-ברוך-הוא לקדש במעשיהם את העולם. כך שככל שנקדיש מזמננו לשמש מפיצים של אור התורה והמצוות בסביבתנו – כך נזכה בגאולה ליחס מועדף מהמשיח.
 
אנחנו נמצאים ברגעים האחרונים שיש הזדמנות לכך. שווה לנצל אותם.