בתי-הספר הממלכתיים עומדים לפתוח שנת לימודים נוספת, וזו הזדמנות להאיר זווית כאובה במערכת הלימודים. לא סוד הוא, כי קרנו של לימוד התנ"ך הולכת ופוחתת במוסדות החינוך הממלכתיים. תלמידים פשוט לא מוצאים עניין בלמידת ספר-הספרים. סגנון השפה הקמאי, אווירת הבראשיתיות שמשרה הספר – מגרים פלח צר מאוד של תלמידים שניחנו בסקרנות אינטלקטואלית גבוהה. אל כל היתר – זה לא מדבר.
 
ואפשר להבין אותם. הם ממש לא אשמים בזה. כאשר דרך הלמידה של התורה, הנביאים והכתובים היא כשל ספרות מיתולוגית; כאשר משה רבינו, הנביאים שאחריו וכל יתר גדולי-האומה מתויקים בתודעה כגיבורי-אגדות – איזו חשיבות כבר אפשר לייחס לכך? תלמידים תוהים ולא ממש מבינים את ההבדל בין התנ"ך לבין התרבויות היוונית והכנענית, שגם להן אגדות מיתולוגיות מרתקות. אם כל עליונותו של התנ"ך עליהן מסתכמת בהיותו המיתולוגיה שלנו – הרי שרק פטריוטים מזן מאוד מסוים מוצאים עניין בלמידתו.
 
*
 
אין ברירה. אם רוצים שהיחס אל התנ"ך ישתנה – מוכרחים לחולל שינוי בדרך למידתו. מוכרחים להפנים את ההכרה, כי התנ"ך אינו מקבץ של סיפורי-עם מובחרים. ראשית, זו תורת השם – החכמה האלוקית הצרופה. שנית, לתורה כולה, גם לסיפורת שבה, וכך גם לספרי הנביאים והכתובים, יש השלכות אקטואליות תמיד, בכל הזמנים ובכל העתים. מכל עלילה ומכל פסוק ניתן וראוי להפיק משמעות לחיים, גם בעידן המודרני והפוסט-מודרני.
 
בתנ"ך מופיעים 55 נביאים בלבד, למרות שעל-פי עדותם המהימנה של חז"ל, קמו לעם ישראל במרוצת השנים מיליון ומאתיים-אלף נביאים! מדוע? משום שנבואותיהם של כל היתר לא נגעו לדורות הבאים. מה שכן מונצח בתנ"ך פונה לדורי דורות. לכל עלילה בספר-הספרים יש מסר נצחי, שעד עצם היום הזה, לא נס לחו.
 
כאשר מתחברים למסרים העכשוויים של תכני התנ"ך – הכול נראה אחרת. כאשר קולטים כי זו תורת-חיים, תורה לחיים – כל היחס ללימודה שונה לגמרי, ולא מן הנמנע שהיא תקבל את המקום הראשון בסולם העדיפויות הלימודי. המקום שאכן יאה לה.
 
*
 
הנביאים שהזכרנו הם דמויות-המפתח בתנ"ך. אלה היו תופעה נדירה ומיוחדת במינה של אנשים שעברו תהליך נפשי לא פשוט, בו התרחקו לחלוטין מההתמכרות ההמונית לעינוגים חולפים וניקזו את כל ישותם באידיאל הנצח של הכרת הבורא וגדלותו האינסופית. כל קצב החיים שלהם פעם אחרת מאשר אצל יתר בני-האדם, וכתוצאה מכך הם זכו שתשרה עליהם רוח נבואה.
 
בשלב מסוים, כתוצאה מהאווירה הרוחנית הירודה ששררה בעולם, נעלמה כמעט לחלוטין תופעת הנבואה. אולם גם לה – כמו לכל ענייני התנ"ך – יש משמעות אקטואלית תמיד, ובמיוחד במאות השנים האחרונות. לפי המופיע במקורות, צריכה להיות לנבואה עדנה לקראת הגאולה, ואמנם, מזה כשמונה-מאות שנה שחזרו להתנוצץ גילויי נבואה אצל יחידי סגולה, כפי שמעידים הרמב"ם ועוד גדולי-עולם.
 
על דורנו הנוכחי, אומר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח כי נביאו הוא הנשיא השביעי לבית אדמו"רי חב"ד (הרבי עצמו), וכי נבואתו המרכזית היא היותו של דורנו האחרון לגלות והראשון לגאולה. התנבאות זו, מגדיר הרבי, היא רוח ששורה על המשיח – כהכנה לקראת רוח הנבואה העצומה שתשרה עליו בגאולה השלמה, שתבוא בקרוב ממש.
 
או-אז, בגאולה, יכיר העולם כולו בערך העליון של תורת השם ובאקטואליות שלה. אבל אנחנו, עם ישראל, צריכים להכיר בכך גם עכשיו.