סיפור-חסידים מפורסם מתאר פגישה אקראית בין רבי דגול לבין יהודי מתבולל, שמאומה בחזותו החיצונית לא העיד על יהדותו הנטושה. "אתה יהודי", פנה הרבי אל המתבולל בקביעה פסקנית. "מנין לך?", תהה המתבולל. השיבו הרבי: "רואים על אפך את הערלה שהסירו ממך בברית-המילה"...
 
לצים ממשיכים ומספרים, כי אותו יהודי מישש את אפו וחיפש את הבליטה. אבל ברור שכוונת הרבי לא הייתה לבליטה פיזית. ברית-המילה היא חותמת אלוקית שנטבעת בבשרנו ביום השמיני ואופפת את כל ישותנו בהילה יהודית מיוחדת. למי שניחן בראייה רוחנית – די בהצצה חטופה על הפנים כדי לזהותה.
 
*
 
למעשה, שאלת הזהות היהודית אינה תלויה בברית. ברגע שאדם נולד לאם יהודיה – הוא בכל מקרה יהודי. ברית-המילה נועדה להעמיק את הקשר שלנו אל זהותנו, אבל זה לא שהיהדות מותנית בה. הברית מהדקת את החיבור שלנו אל הנפש האלוקית ששתל הקדוש-ברוך-הוא בגופו של כל אחד מאתנו, חיבור שמעניק כוחות למלא את חובותינו בעולם-הזה כיהודים. זו מתנת-שמים שקיבל אבינו הראשון, אברהם, כמסופר בפרשת-השבוע, וממנו היא עוברת בירושה לכל אחד ואחד מצאצאיו (כולל נשים, כמובן. אלא שאצלן קיים החיבור אל הנפש האלוקית מאליו, גם ללא החותמת בבשר-הגוף). אולם גם מי שחלילה, אינו נימול – הוא יהודי לכל דבר.
 
מי שמעלה בדעתו, כי אם יימנע מלערוך לבנו ברית, הוא יגרום לו בכך להיות איש ככל אנשי העולם, מנוער מכל זהות מאפיינת ומנושל מכל מותג מחייב – טועה טעות מרה. ההוויה היהודית כרוכה בכל אחד מאתנו גם לפני הברית, וגם המציאות מוכיחה, כי מה שלא יהיה, בסופו של דבר אנחנו מזוהים כיהודים. אמנם החותמת האלוקית שבברית מזוהה רק על-ידי צדיקים, אבל את עצם היהדות שלנו מצליחים איכשהו לזהות כולם, אפילו גויים.
 
ההיסטוריה הקרובה והרחוקה של עמנו רוויה תיעודים של יהודים מתבוללים שניסו להיטמע בין גויים ולהיראות כמותם, ותמיד, במוקדם או במאוחר, הגיע הרגע שבו חשפו הגויים את יהדותם של המתבוללים, וכתוצאה מכך – את שנאתם התהומית אליהם.
 
כמה שלא מנסים לרצות את הגויים, אם בלהידמות להם ואם בלרקוד לפי חליליהם – הם ימשיכו להתייחס אלינו כאל אחרים ושונים מהם. והם צודקים. אנחנו באמת שונים מהם. אנחנו עם סגולה, העם הנבחר בכל מצב שהוא, וכאשר מנסים לטשטש עובדה זאת – זה מקומם ומגרה עוד יותר את אינסטינקט האנטישמיות שלהם! מה שאומר, כי בניסיון ההיטמעות אין שום תועלת. רק הפסד של התרופפות הקשר אל הישות האמיתית שלנו.
 
*
 
חוץ מברית-המילה, מתועדת בפרשת-השבוע ברית נוספת שנכרתה בין הקדוש-ברוך-הוא לאברהם-אבינו: ברית בין-הבתרים. במהלכה, מגוללות בתמציתיות מרוכזת כל הקורות הגלותיות של העם היהודי, ולאחריהן באה עיקרה של הברית – ההבטחה הגדולה, כי גאול ניגאל בגאולה אמיתית ומוחלטת. כזו שלא תבוא אחריה גלות לעולם.
 
בשלב הזה אנו אוחזים כעת. כבר עברנו את כל הגלויות המוזכרות שם, ועכשיו אנו עומדים ממש על ספו של המעבר אל הגאולה. כך ניבא הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.
 
עמידתנו בשלב זה מעניקה ערך מוסף להזדהות יתירה עם זהותנו היהודית ולהטבת הקשר עם הנפש האלוקית שבנו. בכך אנו גם מתכוננים טוב יותר אל הגאולה וגם מאיצים את השלמת המעבר, שיתחולל תכף ומיד.