אם רק נתמלא בנכונות לשינוי, פתאום נראה כי הוא בפירוש בר ביצוע. נקלוט כי היצר הרע, שלא רוצה כי נשתנה, מרמה אותנו כאילו מדובר בצעד בלתי אפשרי. אבל זו לא יותר מסתם אשליה
לשגרה יש מעלות וחסרונות. מצד אחד, יש בחדגוניות משהו מאוד נוח. אין הפתעות. הכול צפוי. יודעים שהיום יהיה בדיוק כמו האתמול וכך גם ייראה המחר. לא צריכים להיערך לקראת חידושים.
מצד שני, יש בשגרה משהו מתסכל. האדם מרגיש כאילו הוא רובוט מתוכנת, שחוזר בהתמדה על אותן פעולות ונחוץ לו גיוון כמו אוויר לנשימה. איזה ריגוש משחרר שיעניק לחייו משב רוח מרענן ויתרום לסיפוקו העצמי.
לפעמים די בחוויה קלילה, מתוכננת או מפתיעה, כדי לספק את הצורך בגיוון. אבל לפעמים מבוקש שינוי יותר עמוק. משהו קצת דרסטי, שיזרים את החיים באפיק חדש ומעניין.
*
גם כאשר מודעים לצורך בשינוי, לא כל כך קל לבצע אותו. כוח ההרגל הוא אחד המחסומים הקשים בנפש. זו מין תנועה נפשית של כבדות, רביצה במצב הנתון, שמונעת מהאדרנלין לזרום ולהניע את חיינו בקצב מחודש. כניעה למציאות החיים המתגלגלת וכביכול מנהלת אותנו, במקום שאנחנו ננהל אותה.
אנחנו קולטים כי אם נחולל בעצמנו את השינוי – נפרח, נשגשג וחיינו יהיו מוצלחים פי כמה יותר. אבל אין בנו את הרצון לבצע את השינוי. המשימה נראית לנו כמו טיפוס על הר נישא ותלול, שאמנם לאחר שנכבוש את פסגתו נגיע אל האושר – אבל הדרך אל הפסגה נדמית לנו כמשהו שהרבה מעבר ליכולותינו.
ברוב המקרים זו תחושת דמה. כי אם רק נתמלא בנכונות לשינוי, פתאום נראה כי הוא בפירוש בר ביצוע. נקלוט כי בין המצב הנתון לבין התחדשות קיימת לא יותר ממחיצה דקיקה שבקלות אפשר לשבור אותה, אלא שהיצר הרע, שלא רוצה כי נשתנה, מרמה אותנו כאילו היא אטומה ובלתי עבירה. אבל זו לא יותר מסתם אשליה.
בתורת החסידות נקראת אשליה כזו 'מצרים' – מלשון מצר וגבול. ההתפוגגות של האשליה נקראת 'יציאת מצרים'. 'מצרים' הוא כינוי לכל מחסום שהיצר הרע מציב על הנפש הכמהה לסיפוק. הסיפוק האמיתי של הנפש היהודית יכול לבוא רק על-ידי קיום מיטבי של הרצון האלוקי, ומזה בדיוק חושש היצר הרע. לכן הוא מדמה לה את השינוי שנדרש ממנה כדי להגיע לקיום המיטבי – למשהו בלתי אפשרי. הוא רוצה שהיא תמשיך לרבוץ במצב הנתון בחוסר-אונים וחידלון.
כאשר מצליח אדם להתגבר על האשליה הזו ומתמלא בנכונות לשינוי – הוא 'יוצא ממצרים'. הוא יוצא ומשתחרר מכבלי היצר הרע. (גם) לכך התכוונו חכמינו ז"ל באומרם: "בכל דור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". כל יהודי צריך לממש יציאת מצרים רוחנית – על-ידי שיתמיד להתחדש בכיוון הטוב. שיתמיד לשחרר את הנפש האלוקית מהרצונות והדחפים של היצר הרע, כדי להביאה לסיפוק אמיתי.
*
הניסיון לכבול אותנו אל השגרה הוא אחת מתוך טקטיקות רבות שמשתמש היצר הרע, כדי למנוע מאתנו להתנהג כראוי. כאשר נופלים ברשתו של היצר הרע – שוקעים כביכול ב'מצרים', וכאשר מצליחים להשתחרר מהרשת – 'יוצאים ממצרים'.
כאשר אבותינו יצאו ממצרים, הם רק התחילו את תהליך יציאת מצרים הרוחנית. תהליך ארוך ומתמשך, שנמשך דורי דורות ונכון לשעת כתיבת השורות – עדיין לא הסתיים. השחרור המלא ממצרים הרוחנית יגיע בגאולה השלמה, עם התגלותו לעין כול של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.
על פי נבואתו של הרבי, אנחנו עומדים קרוב מאוד לרגע הזה. אם ניתן על כך את הדעת, יקל עלינו ליישם כל אחד בעצמו שינוי לטובה ולצאת מהמצרים והמחסומים של היצר הרע, שתכף ומיד ממש ייכחד וייעלם סופית מעולמנו.
