שאל פעם אדם את הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, מדוע היהדות שמה דגש כה רב על המאמץ האישי של האדם? למה הישגיות אמיתית ביהדות תיתכן רק לאחר עבודה עצמית, ואין 'קיצורי דרך'.
 
השיב לו על כך הרבי בשאלה: בתערוכות ציור מוצגים ציורים ששוויים עשרות אלפי דולרים ויותר. ציור פשוט כמו שני אנשים משוחחים על חוף הים, יכול לעלות סכום עתק, בזמן שאת אותו ציור בדיוק ניתן להדפיס מכל מחשב ביתי בעלות של שקלים בודדים, לעתים באיכות שאף תעלה על זו שמשתקפת מהציור. מדוע?
 
הבין אותו יהודי כי קיים שוני מהותי בין ציור עליו עמל צייר במשך חודשים או שנים וביצע בו במו ידיו כל קו מתאר וכל משיכת מכחול, לבין תמונה מודפסת שיצאה ממכבש הדפוס ללא מאמץ ובתוך שניות בודדות.
 
זה בדיוק ההבדל, הסביר לו הרבי, בין אדם המתאמץ להשיג את התקדמותו, לבין אדם שמגיע להישגיו ללא מאמץ. אם אדם נולד מוכשר, חרוץ ויעיל, והוא מסתפק במה שמצליח בקלות ואינו מתאמץ כדי להתקדם ולהצליח עוד יותר – הוא אינו ראוי להערכה אמיתית. הוא אומנם הצליח להשיג תוצאות מכובדות – בדיוק כפי אותו ציור מודפס ומרשים – אך לא בשביל זה הוא נולד. אך כשאדם עמל כדי להשיג את התקדמותו, מעניק העמל לעבודתו ערך מוסף, שמאפיל על כל מדד אחר של הישגיות.
 
*
 
בקדושה אין ערך להישג-חינם. כבר כשאבותינו היו במדבר היו ביניהם מי שביכו זאת והזכירו בערגה את הימים  "אשר אכלנו במצרים חינם". במצרים הם עבדו בפרך ומכל מקום כינו את מה שאכלו 'חינם', משום שהם לא נדרשו למאמץ רוחני. במילה 'חינם' הם התכוונו "חינם מן המצוות".
 
וזו בעצם תמצית הרעיון: מאז שקיבלנו מצוות, אין יותר 'חינם'. במצרים, כאשר לא מחויבים למצוות, יש אוכל חינם. יש הישגיות חינמית. אך מרגע שקיבלנו מצוות, מרגע שנכנסנו למחוזות הקדושה, אין יותר חינם. על היהודי להתייגע ולהתאמץ. התורה דורשת מהאדם להתקדם כל הזמן בחייו ולא להסתפק במדרגתו העכשווית. לא לנוח לרגע, אלא כל הזמן להמשיך ולעמול להשתפר ולחתור להתעלות רוחנית מתמדת.
 
העבודה הרוחנית של האדם אינה נמדדת בכמות, אלא באיכות. יכול להיות אדם שעבורו נדרש מאמץ עילאי לעשות פעולה שעבור אדם אחר היא עניין של מה בכך. ישנם מי שעבורם לימוד דף גמרא דורש מאמץ מוחי עצום, וישנם שעושים זאת כלאחר יד. ישנם כאלה שתרומה של מאה שקלים לצדקה קשה להם מאוד וישנם כאלה שגם תרומה של מאה-אלף שקלים קלה להם. אבל התשואה הרוחנית האישית אינה נמדדת בכמות. הקדוש-ברוך-הוא מעניק ומתגמל כל יהודי בעיקר לפי העמל והיזע.
 
*
 
קיום התורה והמצוות במשך זמן הגלות הינם ההכנה לקראת הגילויים להם נזכה בגאולה השלמה. אז, לאחר שיתגלה לעין כול המלך המשיח – הרבי מליובאוויטש – נבין אל נכון עד כמה עצום ערכו של העמל בזמן הגלות.
 
אמנם כבר לא נידרש להתאמץ. כי לא יהיו לנו הניסיונות שמזמנים החיים בגלות. באותם ימים לא רק שההתמודדות תהיה קלה יותר, אלא כלל לא תהיה התמודדות. כולנו נשכיל ונהגה בתורה – בקלות, וכפי שכתב הרמב"ם, "לא נתאווה החכמים והנביאים לימות המשיח אלא כדי שיהיו פנויים בתורה ובחכמתה" – אולם בד-בבד נדע מהו 'ציור אמיתי ומקורי'. מה גדול משקלה של פעולה אפילו קטנה אך שהושגה במאמץ.