מסופר על אישה שבעיצומם של ההספדים בהלוויית בעלה המנוח, החלה לפתע להתרחק מן המקום. "לאן את הולכת?", שאלו אותה. "אני מקשיבה כבר רבע שעה", אמרה, "ולפי הדברים שנאמרים כאן, כנראה שאני לא בהלוויה הנכונה"...
 
*
 
צמד הפרשיות אחרי-מות וקדושים אותן אנו קוראים השבוע, בצירוף פרשת אמור הבאה מיד לאחריהן, הולידו את הביטוי הנפוץ: 'אחרי מות, קדושים אמור'. ביטוי שבא לומר כי לאחר מותו של אדם, אין אנו מזכירים עוד את מעשיו השליליים, אלא רק את מעשיו הטובים. לא משנה מה עולל האדם בחייו, מה היו מעשיו והליכותיו – לאחר מותו אנו מחפשים להאיר את מעשיו הטובים בלבד.
 
אם ננסה רגע לנתח את המציאות הזו, נגלה דבר מעניין. בואו נחשוב לרגע על משפחה שיושבת שבעה. המשפחה מתכנסת, החברים באים לבקר, לנחם וכולם ביחד מעלים זיכרונות. בכל התכנסות כזו נגלה כבאורח פלא שכל החברים, המשפחה, עמיתים לעבודה או למקצוע, ללא יוצא מן הכלל, כולם מלאים ברגשות חיוביים, בהערכה ובזיכרונות נעימים כלפי המנוח.
 
דמיינו לעצמיכם את אותו פורום ממש, לו היה מתכנס שבועיים לפני כן, כאשר המנוח היה חי ומסתובב בתוכנו כאחד האדם. מה הסיכוי שאותו פרץ של רגשות חיוביים היה יוצא, כשעדיין נשמה באפו? האם גם אז היה לכולם רק מילים טובות לומר?
 
אם התשובה שלילית, הרי שזה יוביל אותנו מיד לתהות מהיכן נובע הפער הזה ביחס אל הזולת בין כשהוא חי לבין כשהוא מת? האם פרץ הרגשות החיוביים הממלאים אותנו כלפי מכר או קרוב שהלך לעולמו הוא רק מן השפה ולחוץ? ודאי שלא. אם כן, אז מדוע לא חשנו בו קודם, לפחות לא באותה עוצמה?
 
את התשובה לכך מלמדת אותנו תורת החסידות. הסיבה לפער הזה נובעת מהפרעה של האגו. לעיתים באופן מודע ולעיתים באופן בלתי מודע, הישות, האגו שלנו רואה בכל אדם עלי-אדמות סוג של תחרות. לפעמים התחרות יכולה להיות צמודה ומורגשת ולפעמים – סמויה. זו הסיבה שלפעמים קשה לפרגן באמת ומכל הלב לזולת. כי ההצלחה שלו כביכול באה על חשבוננו.
 
למעשה, כל יהודי הוא מכלול של מעשים טובים, וכמאמר חז"ל: 'אפילו ריקנים שבך, מלאים מצוות כרימון'. אלא שהאגו שלנו מקשה עלינו לראות את המציאות הזו. באופן שיטתי הוא מאיר לנו את הנקודות השליליות שבזולת, כדי להסיר את האיום שכביכול נשקף על המשבצת שלנו.
 
לעומת זאת, כאשר האדם הולך לעולמו, שוב הוא אינו מאיים על המציאות שלנו. מוסרת משקפת האגו המעוותת את המציאות, ומתאפשר לנו להביט אל המהות האמתית של הזולת, שבעצם היא טובה.
 
*
 
אחד הדברים המופלאים שיתרחשו בגאולה העתידה זה ביטול תחושת האגו. וכמו שמתאר זאת הרמב"ם בחתימת חיבורו 'משנה תורה', כי "באותו הזמן לא יהיה שם – לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות".
 
ביטול תחושת הישות האישית, יאפשר לנו נקודת מבט אמתית ובריאה על העולם. מבט חיובי שיעניק לנו את השלווה והפנאי לעסוק בדברים המהותיים. וכלשון הרמב"ם בהמשכה של אותה הלכה: 'ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את השם בלבד'.