במהלך חתונה שנערכה באולם שבבעלות חרדית, נכנס למטבח יהודי וסיפר כי בשכנותו מתגוררת משפחה דלת אמצעים. זה לא מכבר נולד להם ילדם השביעי והיולדת תשושה ועייפה מכדי להכין ארוחות ערב לגדוד עולליה. קניית אוכל מוכן נחשבת למותרות יקרות עבורם. האיש ביקש אפוא מספר מנות לארוחת ערב, למען אותה משפחה.
 
בעל האולם ניאות בחפץ לב וארז עשר מנות מכובדות מהמלאי שנותר ללא שימוש. בסוף החתונה, כשערך עם בעל השמחה את החישוב על תשלום האירוע, סיפר לו כיצד חסך לו תשלום של עשר מנות.
 
שבוע לאחר מכן ניצבו בעל השמחה ובעל האולם בפני בית דין רבני. כל אחד מהשניים טען כי המנות שייכות לו ולפיכך עלותן צריכה להיות על חשבונו...
 
*
 
סיפור מדהים זה, שארע באמת לפני חודשים ספורים, בולט במיוחד בימים בהם מדברים על שחיקת ערכי הרעות וההדדיות. 'אהבת חינם' פירושה אהבה לאדם שלפעמים איננו מכירים וגם אם נפגוש אותו ברחוב לא נדע מיהו. אהבה מהמקום הטהור ביותר בלב, ללא פניות אישיות או רווחים צדדיים. אז הנה, יש גם יש תופעות כאלה בימינו. ישנם יהודים שאצלם 'אהבת חינם' אינה ערך שנלמד בספרים, אלא חלק ממשי מהווי החיים.
 
בעידן מכבסת המילים הטכנולוגית והתקשורתית, הפך המושג 'אהבת ישראל' למשהו ארכאי ומיושן, שלא כל כך מצלצל בשיח החברתי. וכפי שאומרת הבדיחה העממית, כי אפילו מיתוגם של המאכלים בימינו מבטא את זה. את מקומם של ה"קרפלך" ו"קניידלך" של פעם, תופסים ה"ביסלי" וה"כיפלי" של דורנו.
 
בתורת החסידות נכתב, כי האהבה האמיתית בינינו מגיעה מהמקום בו כולנו מציאות אחת ממש. כאשר אנחנו מצליחים להתחבר לשורש הרוחני העליון של כל הנשמות, אנו קולטים כי בעצם כולנו מרכיבים יחד פסיפס אחד. כולנו חלק מגוף אחד גדול ששמו 'עם ישראל'. אימוץ נקודת מבט כזו, היא זו שיכולה להביא לאהבה אמיתית, לכל אחד ואחת. כאשר אנו מזהים כי הזולת הוא חלק מאיתנו – אנו אוהבים אותו פשוט כמו שאנו אוהבים את עצמנו.
 
*
 
בשבועות אלה אנו מציינים אל ימי 'בין המצרים' – הימים בהם אירעו מאורעות החורבן. חז"ל אומרים כי הבית השני חרב בגלל שנאת חינם. בני-ישראל חדלו מלנהוג כבוד זה בזה והחריבו את בית האלוקים הפרטי שבקרבם, ובכך הביאו לחורבן בית המקדש הפיזי. סמל כואב לכך היה מעשם של בריונים יהודים ששרפו את מחסני התבואה בירושלים הנצורה והביאו את אחיהם שבין החומות לאפיסת כוחות. לאחר מכן נפרצו החומות ונשרף בית-המקדש.
 
אולם במהלך הדורות שמאז חורבן בית המקדש, כבר תוקנה אותה שנאת חינם. כך מחדש הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. ההיסטוריה היהודית מלאה באין-ספור מעשי אהבה ונתינה טהורים, חפים מכל רבב של אינטרסנטיות וטובות הנאה, וגילויים אלה של אהבת חינם עשו את שלהם. אכן, היו לצערנו גם מעשים אחרים. אך מכל מקום, די בכוחם של המעשים הטובים שנעשו, לתקן את סיבת החורבן.
 
הרבי מוסיף כי בעידן בו אנו חיים, שומה עלינו להוסיף באהבה לא כדי לתקן את סיבת הגלות – שכאמור, כבר תוקנה – אלא כדי להתחיל לטעום מהאווירה הייחודית שתשרור בקרוב מאוד – בגאולה השלמה. ימים מופלאים בהם לא תהיה בינינו קנאה ולא תחרות, אלא את כולנו תחבוק אהבה ואחוות אמת, והשלום יהיה מנת חלקה של כל האנושות. וכמו שנאמר: "לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".