משה רבנו ממחיש את המודל האופטימאלי לקשר הראוי שבין מנהיג לעמו – מנהיג שרואה בעם עצם מעצמו ובשר מבשרו; מנהיג שחש כי שלמות הווייתו האישית תלויה בעם, ולכן טובתם היא טובתו שלו
שיעור מאלף על קשר עבותות בין מנהיג לעמו ניתן לנו בפרשת-השבוע. שיעור שראוי לכל מנהיג בישראל ללמוד, להפנים וליישם.
התורה מתארת כיצד אספסוף מבני-ישראל הסיתו את כל העם וארגנו אותם למתקפת רטינות וטענות על משה-רבנו: ראה לאיזה מצב הבאת אותנו – אנחנו תועים במדבר, מחויבים לקיים תורה ומצוות ומקבלים לאכול רק "מן" משמים. איפה הם הימים הטובים שהיינו במצרים, פטורים ממצוות ואוכלים כבני-אדם!
הייתה זו כפיות-טובה אמיתית. הלוא הם ניצלו בנסים ונפלאות מעבודת הפרך במצרים, ה"מן" שקיבלו היה לחם מזין מופלא שהשתנה לכל טעם שרצו – ובעזות מצח, הם הביטו על הכול בעין רעה והתלוננו!
אך משה, במקום לחוש נבעט, נבגד ופגוע – נותר לצדם ואף ביקש מהקדוש-ברוך-הוא שימחל על חוצפתם ולא יענישם. "שש-מאות אלף רגלי – העם אשר אנוכי בקרבו", התבטא משה באותה הזדמנות. כלומר – אני והם כגוף אחד ממש. אני כמנהיג משמש להם ראש – והם כעם משמשים לי רגליים. אם תיגזר עליהם כליה אהיה כראש חסר רגליים, כביכול!
משה, הרועה הנאמן, המחיש בכך את המודל האופטימאלי לקשר הראוי שבין מנהיג לעמו – מנהיג שרואה בעם עצם מעצמו ובשר מבשרו; מנהיג שחש כי שלמות הווייתו האישית תלויה בעם, ולכן טובתם היא טובתו שלו.
*
תורת החסידות מסבירה כי משה השתמש בדימוי של רגליים דווקא, כי כמו הרגליים המוליכות את הראש למקומות שאליהם אינו יכול להגיע לבד – כך בני-ישראל העלו את משה לדרגות, שכשלעצמו לא היה מגיע עדיהן. נכון, שהוא היה ראש להם וכל מה שהיה להם הגיע ממנו – אך מכל מקום בזכותם התעצמו יכולותיו והוא התעלה עוד ועוד.
היה זה מין מעגל של יחסי גומלין בין משה לעם: כל התעלות של משה העניקה לעם התעלות נוספת, וכל נכונות של העם להתעלות אפשרה למשה להמשיך ולהתעלות, וכך הלאה. משום כך, היו העם חלק בלתי נפרד מההתעצמות הרוחנית של משה עם הרצון האלוקי – שהיא, בעצם, הייתה תמצית כל חייו.
*
כמשה, המנהיג הכללי בדורו – כך בכל דור ודור נמצא לעם מנהיג כללי רוחני שהקשר בינו לבין עם ישראל מושתת על בסיס זהה: הוא משמש לעם כראש והעם משמש לו כרגליים. לכל דור מציב הקדוש-ברוך-הוא יעדים רוחניים, ורק שיתוף-פעולה בין המנהיג לעם יכול להביא להשיגם. באותה מידה שרק החיבור בין ראש לרגליים גופניים יכולים להוביל את האדם למחוזות חפצו – כך ההצלחה הרוחנית של כל דור תלויה בחיבור שבין ראש-בני-ישראל – ראשי-תיבות 'רבי' – לבין בני הדור, ה"רגליים". הרבי, ראש הדור, הוא שיודע מהם היעדים והוא מנחה את העם ללכת עמו ולהשיגם.
בדורנו, הראש הוא הרבי מליובאוויטש והוא גילה לנו כי היעד שלנו הוא להביא את הגאולה והתגלות המשיח בפועל ממש. הרבי, כראש-בני-ישראל של דור הגאולה, הוא המשיח ובנו, העם, תלויה התגלותו. אנחנו "עקבתא דמשיחא" – העקבים, הרגליים של המשיח – שרק עמן הוא, ה"ראש", ישיג את היעד הנכסף.
אם נעריך את עצמנו ונתאמץ בהתאם – אין ספק כי נצליח. זה תלוי בנו.
