לאהבת-ישראל היה מאז ומעולם ערך מיוחד ביהדות, אך אצל הרבי מליובאוויטש מלך המשיח היא קיבלה הבלטה כפולה ומכופלת. 'מבצע אהבת ישראל' הינו אחד מסמליה הבולטים של חסידות חב"ד. במסגרת מבצע זה, הקימו – וממשיכים להקים – שלוחיו-חסידיו של הרבי מאות מוסדות רווחה בארץ ובעולם, הדואגים ליהודים לצרכיהם הגשמיים. דאגה לגשמיות של יהודי היא בעצם רוחניות – אמר מייסד תנועת החסידות, הבעל-שם-טוב. בהשראת הדברים, נולדו בתי תמחוי וארגוני צדקה לרוב בכל העולם, המעניקים סיוע לרבבות קשיי יום וגלמודים.
 
בשפות זרות, מכונה פעילות כזו "חמלה". ביהדות קוראים לה "צדקה". ההבדל נשמע מילולי גרידא, אך האמת היא שהוא מבטא שוני מהותי: חמלה פירושה לחוס על מי שלא שפר עליו גורלו. צדקה, לעומת זאת, גזורה מהמילה צדק. על פי היהדות, כאשר פוגשים עני רעב, אין לך את החירות להחליט האם לחמול עליו ולעזור לו או לא. מחובתך לעשות את הצדק המתבקש ולדאוג למחסורו. העובדה שהקדוש-ברוך-הוא הקרה בפניך את ההזדמנות לעזור לזולת, מחייבת אותך לנצל את ההזדמנות ולעזור לו.
 
*
 
זהו הצדק החברתי היהודי האמיתי. אין זו שיטת הסוציאליזם לפיה רק על המדינה לפרנס את אזרחיה. זו שיטה המחייבת גם כל אחד באופן אישי לעשות כל שביכולתו למען אלו שאין להם.
 
הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם במתכונת בה יש עשירים ויש עניים, באותה מידה שיש גבוהים ונמוכים, יפים וכעורים. מציאות העולם אינה שוויונית, והמוטל עלינו הוא להיות ערים לציווי האלוקי לחקות את הקדוש-ברוך-הוא: "מה הוא רחום – אף אתה היה רחום". לתת ביטוי למידת הרחמים הטבועה בנו ולסייע לזולת ככל הניתן.
 
מחאה לצדק חברתי יהודי מעמידה באור אחר את המאבק לשוויון. אין צורך להילחם במציאות בה יש אילי ההון. אין כל סיבה לשנוא אדם שעמל על כספו ביושר והצליח לצבור הון עצמי רב. אברהם אבינו היה עשיר וכך גם משה רבינו ומנהיגים נוספים בעם ישראל, שהרוויחו את הונם ביושר. אך הם חילקו ממנו לעניים. הם לא נזקקו להתנצל על עובדת היותם בעלי הון. הם פשוט השתמשו נכון בכסף שנתן להם השם.
 
כלכלה יהודית מאפשרת לכל אדם לעמול ביושר, להרוויח – ולהיות בצד הנותנים. המושג היהודי 'גמילות חסדים' לא בא לגזול מהעשירים את רכושם. זהו פשוט מין מגדלור בניהול פיננסי המבוסס על אחריות חברתית.
 
אם מגלים, חלילה, התעמרות כלכלית בחלשים ובנדכאים – אכן יש לזעוק את זעקתם. גם זה חלק מ'מבצע אהבת ישראל' היהודי. אך אין שום טעם להיסחף בקריאה לשוויון עיוור.
 
*
 
בקרוב ממש נזכה לגאולה האמיתית והשלמה,שאחד מייעודיה הוא רווחה כלכלית אמיתית. אז באמת לא ידע אף אחד עוני או קושי פיננסי. המצוקות הכלכליות תיעלמנה מהעולם, וכמו שמתאר הרמב"ם: "הטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויים כעפר".
 
ערך מוסף יינתן לכלכלה כאשר הנטייה לתחרותיות תיעלם גם היא מהעולם. כך, נטולי אמוציות שליליות, לא נחפש להשקיע אנרגיה היכן שלא צריך. פשוט נעסוק כולנו בדבר הנעלה והמרומם ביותר – ידיעה והכרה של האלוקות. הרמב"ם כותב כי "לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח... אלא כדי שיהיו פנויים בתורה וחכמתה". כי בגאולה אכן "לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את השם בלבד". כולנו נקלוט אל נכון כי כל השפע הגשמי שיורעף עלינו מיועד אך ורק כדי לאפשר לכולנו – בשווה – לעסוק בתורה מתוך שלוות נפש אמיתית.