ההתפתחות הטכנולוגית המואצת לא יודעת שובעה. חדשים לבקרים אנו מתוודעים להמצאות נוספות, שהופכות את המקום והזמן לפחות ופחות מגבילים וכובלים. היום, בשבב זעיר ניתן להכיל מידע שבעבר תפס חדר שלם, ובן רגע להעבירו אל נקודה מרוחקת בקצה הגלובוס ואף מחוצה לו.
 
אם מנצלים נכונה את התועלת שבכך, נהנים מחיים משופרים במובנים רבים. אך כמו כל תופעה, גם כיווץ הזמן והמקום הוא חרב מתהפכת, שעשויה לעמוד ואכן עומדת לנו לרועץ.
 
דוגמה אחת לכך בולטת על רקע המאורע ההיסטורי העצוב שנציין השבוע, ביום שלישי שבעה-עשר בתמוז: לפני 1942 שנה, לאחר מצור ארוך שהוטל על ירושלים, הובקעו ביום זה חומותיה, וגדודים רומיים שטפו את רחובות העיר והחריבוה.
 
חלפו שנים – והיום שוב נתונה ירושלים במצור, אולם בעל גוון שונה לגמרי. בעוד שבעבר היה המצור פיזי והורכב מחיילים וכלי משחית, הפך היום המצור לתופעה וירטואלית. לוויינים אמריקאיים סורקים מהחלל כל מטר בעיר ומדווחים בדייקנות על כל חריגת בנייה שאינה מתואמת עם הממשל של הדוד הטוב-לשעבר.
 
אנו חיים בבועה דמיונית כאילו לנו הריבונות בעיר, אך בעצם אנחנו נתונים במצור חנקני. מיטב הטכנולוגיה משרתת את הקמים נגדנו ומאפשרת להם לצור עלינו ולהצר את צעדינו בשלט רחוק, מעל למגבלות הזמן והמקום.
 
*
 
אלא, שגם מעבר לממשיות מול הווירטואליות – יש הבדל מהותי בין המצור בעבר למצור בהווה. בעבר לא הייתה בידינו אפשרות להימלט מהמצור – אך היום כן. היום, הסד האמריקאי נתון על צווארנו כי נכנענו אליו. לא הוכחנו עמידה איתנה על עקרונות קיומיים, על ביטחון מחויב ועל ריבונות שאינה נתונה לפשרות ולכן נקלענו למצור הלא ייאמן.
 
אך אם נצהיר בגאון כי ירושלים שלנו משום שאנחנו קיבלנו אותה מאדון הכול ולא יעלה על הדעת שנשתף גורמים זרים בהחלטות לגביה; אם רק נסביר ברהיטות כי באותה מידה שברור לכל בר דעת כי אם חס וחלילה נידרש להתגונן מפני התקפה אטומית, היו לא תהיה, לא נמתין לאור ירוק ממאן דהו – כך גם בנושא ירושלים (ובעצם בכל ארץ ישראל); אם רק נאמר את הדברים באון ובנחישות, מבלי למצמץ ולגמגם – גם השחורים שבאמריקאים יבינו כי זו אינה סוגיה לדיון והם יניחו לנו.
 
בכל המערכות של כל הזמנים הוכח כי מי שעומד על עקרונותיו זוכה להערכה אמיתית אפילו מקרב אויביו, ומי שעומד כנוע – יוצא תמיד מושפל ונפסד.
 
*
 
עדות של העיתונאי ישראל קצובר יכולה לשמש דוגמה מקורית לכך. לפני קרוב לשלושים שנה, מספר קצובר, התעניין אצלו מובארק מה בדיוק אומר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח על ההסכם שנחתם בין ארצו לבין ישראל. הרבי כידוע שפך אש וגופרית על כניעת ישראל לוויתורים מפליגים תמורת חתימה על פיסת נייר, ומובארק שמע בעניין את הדברים.
 
כעבור זמן מה, ביקשו חסידי חב"ד לערוך בקהיר טקס תורני על פי רצון הרבי. טבעי היה כי ממשל מובארק יתנגד לכל אירוע שמתנהל בהשראת מי שמדבר בלהט נגד הסכם עמו. לפועל, הבקשה הועברה דרך שגריר מצרים בישראל אל הדרג המדיני הבכיר – ואושרה. מה זה אומר?!
 
לא שההערכה היא העילה שמפניה עלינו להציג עמדות ברורות בנושאים עקרוניים. ההערכה היא השלכת לוואי שבאה מאליה. מה שחשוב הוא שנזכור כי המצור שנערך עלינו כיום הוא אמנם וירטואלי, אך הסכנה שבו ממשית וקיומית למיליוני יהודים. אנחנו מחויבים להשתחרר ממנו פשוט כדי להציל את חיינו.