ההרגל הוא גורם משפיע ביותר בחיינו. מי שהתרגל לאכול בשעות קבועות, יתקשה לשנות אותן. מי שהתרגל לעבוד בשעות הבוקר, לא יאהב להחליף אותן. מי שהתרגל לערוך קניות במקום מסוים, ימשיך בכך כל עוד לא יתרחש משהו דרסטי שיגרום לו לקנות במקום אחר.
 
ההרגל הוא גם אחד הגורמים המשפיעים ביותר על החשיבה שלנו. כאשר מתרגלים לדפוס חשיבה כלשהו, לא קל להתנתק ממנו. אפילו אם יוכיחו לנו באותות ובמופתים עד כמה מעוותת חשיבה כזו – לא נמהר לוותר עליה. יש למוח מין מנגנון הגנה של התקוממות נגד רעיונות חדשים או אורחות-חיים חדשות, והמנגנון הזה, מסתבר, חזק מאוד.
 
דוגמה מובהקת לכך יכול לשמש חלום השלום הישראלי. התקשורת שטפה את מוחות האזרחים כי השלום על ספנו וזו רק שאלה של מוכנות והקרבה מצדנו. שטפה – והצליחה. הקונצפציה המבטיחה חלחלה למוחות רבים, שננעלו עליה ולא מצליחים להשתחרר ממנה. אפקט ההרגל השתלט על החשיבה וממש שבה אותה.
 
אפילו שכבר נוכחנו באותות ומופתים צורבים ומדממים עד כמה שזו אשליה, הפרטנרים-כביכול לשלום בעצמם ניפצו לנו בפנים את הבועה הזו וקרעו אותה לגזרים – אבל המוחות ממאנים לעכל את האמת. לא מוכנים לתת לעובדות לבלבל את המציאות הדמיונית שטוויה בחלומותיהם.
 
אכן, קשה להשתנות. קשה לעכל שינוי. אבל ההתנגדות לשינוי בכל מחיר – היא הרבה יותר בלתי נתפסת.
 
*
 
התרחשות שאירעה השבוע – לפני אלפי שנים – משקפת מציאות כזו. כידוע, לאחר חטא המרגלים נגזר על דור האבות למות במדבר, ורק דור הבנים נכנס לארץ. כיצד באמת מתו האבות? מספרים חז"ל כי בכל שנה בתשעה באב (היום בו נגזרה הגזרה) כרו כל בני ישראל לעצמם קברים ונכנסו לתוכם, ובסיום היום, מי שנותר חי יצא מהקבר, ומי שמת – נשאר קבור.
 
בתשעה באב האחרון במדבר, נהגו בני ישראל כמו בכל שנה – כרו קברים, נכנסו לתוכם – ובסוף היום גילו כי כולם נותרו בחיים. הם היו בטוחים שטעו בתאריך. ההרגל של ארבעים שנה עשה את שלו. אפילו שידעו כי בסופו של דבר התהליך הזה יסתיים – הם לא היו מסוגלים לעכל שהסוף הטוב הגיע. למחרת נכנסו כולם שוב לקברים...
 
רק לאחר שישה ימים רצופים, כאשר הגיע ליל חמישה-עשר בחודש והאיר ירח מלא, נוכחו בני ישראל כי אכן אינם טועים בתאריך והם 'נאלצו' להכיר במציאות כי הסתיימה הגזרה.
 
היום, לעומת זאת, לא מוכנים להישיר מבט אל הירח המלא. עוצמים עיניים וזועקים: לא – הירח לא מלא!
 
*
 
ירח מלא ומושלם מופיע במקורות כאחד מחזונות אחרית הימים: "והיה אור הלבנה כאור החמה". הלבנה תאיר בקביעות כמו החמה, ולא במחזוריות חודשית כמו היום. אז, ברגע הגדול של בוא הגאולה השלמה, נתעורר כולנו מכל הקונצפציות השגויות למיניהן. ובלשונו הציורית של דויד המלך: "היינו כחולמים". פתאום נקלוט כי כל הטעויות הגלותיות שלנו נבעו מכך שחיינו בעצם בתוך חלום. חלום אחד ארוך שנמשך אלפי שנים.
 
הרגע הגדול הזה קרוב מאוד אלינו. קרוב באמת. זו נבואה ששמענו מפי הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. אבל אנחנו לא צריכים לחכות לרגע הזה כדי להתעורר מהטעויות. גם אם מדובר בהרגלים שהטילו עוגן בנפשנו וממש קנו אצלה שביתה של קבע – מוטל עלינו לזהות את המגונים שביניהם ולהתנער מהם.
 
התנערות אחת כזו יכולה להיות ה'מכה בפטיש' – שיביא אותנו לרגע הגדול של ההתנערות מכל הטעויות הגלותיות.