'אם הקדוש-ברוך-הוא לא מעוניין בכך, מדוע הוא נותן שזה יקרה?'. משפט לוגי, הגיוני לכאורה, שבעצם קורא תיגר על האמונה האבסולוטית בבורא. אפשר לשמוע גרסה שלו בעת דיון על תהליכים גלובאליים (איך הוא מאפשר לאיראן להתחמש בגרעין?). בגרסה אחרת הוא משמש כלי התרסה בידי מי שמסרבים להתנתק מעשייה שמנוגדת למה שכתוב בתורה (אם זה לא טוב, איך הוא מאפשר לי לעשות זאת?). גרסה שלישית יכולה להישמע ברצינות תהומית מפי ילד תמים (אם האוכל הזה לא בריא, בשביל מה אלוקים ברא אותו?). וישנן עוד גרסאות רבות.
 
לרובן ככולן של הגרסאות ישנה תשובה אחת, המבוססת על פתיחתה של פרשת השבוע: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". בעברית מדוברת קוראים לזה חופש בחירה.
 
*
 
העולם כולו נברא כך, שמול כל דבר טוב ומבורך יש דבר רע ומקולל. מקולל, לאו דווקא לפי אמות מידה שניכרות בעליל לעין האנושית, אלא מקולל מעצם היותו מנוגד לאורח החיים הרצוי על הקדוש-ברוך-הוא ואשר (משום כך) יש לו השלכות שליליות שפוגעות בעיקר בנפש.
 
לגוף, בדרך כלל, הרבה יותר קורצים הדברים הרעים. כנהנתן מאין כמוהו, נמשך הגוף להנאות רגעיות, מתוך התעלמות ממידת התועלת הצומחת מהם. ההתייחסות לערך האמיתי של כל דבר מחייבת לעצור בעד הדחפים ולחשוב קצת לעומק, והעצירה הזו קשה מאוד לגוף.
 
שאלו את אלה שעושים דיאטה, או מנסים להיגמל מעישון. ההתמודדות שלהם עם המשיכה העזה לאכילת-יתר או לעישון – קשה מנשוא. למה? כי הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם כך, שלרוב – הדברים השליליים הרבה יותר מפתים, וההחלטה לעמוד מנגד ולהימנע מהם אתגרית מאוד.
 
אם היינו כמו מלאכים, שלא נמשכים אל הרע ובכלל אין להם יצר רע – יכולנו להישאר בגן עדן ולא להגיע לכאן, לעולם הזה. כל המטרה שהעולם נברא כפי שנברא ושאנחנו הגענו אליו, היא כדי שנתמודד עם ניסיונות ונעמוד בהם בכבוד. כך שמי שרוצה להיכשל – ניתן לו חופש בחירה מלא. אבל שלא ישלה את עצמו – זהו כישלון! ההצלחה נמצאת בידיו של מי שמקבל את המלצת התורה: "ובחרת בחיים!". בחיים הטובים, אליהם מכוונת התורה.
 
(באשר לתהליכים גלובאליים, אלה שאינם תלויים בבחירת האדם, התשובה קצת שונה. אולם גם היא מבוססת על העיקרון שהרע הוא מין תשליל (נגטיב) של הטוב, ותפקידנו לא להתבלבל, לא למצמץ, אלא להמשיך להאמין בטוב האמיתי – מתוך בחירה חופשית).
 
*
 
יכול להיות שזהו גם ההסבר לכך שב-16 השנים האחרונות נמנע מאיתנו להתראות עם הרבי מליובאוויטש ולשמוע את קולו. לאחר עשרות שנים בהן חיזק הרבי בכל שדרות העם את האמונה החזקה בביאת המשיח, ועל בסיס מקורות תורניים מובהקים כיוון אותנו להאמין בו כי הוא מי שיתגלה כמלך המשיח – פתאום, בבת אחת, הקול הקדוש נדם. הכול כאילו נקטע.
 
הנטייה הספקנית אמרה – הנה, התבדתה לה כל האמונה, היו לא תהיה. אולם אמת לא מתבדית! מה שכן ניתן לומר הוא שכל עוד נשמע קולו של הרבי, נדחקה יותר מדי לשוליים האפשרות להימנע מלהאמין באמת – ועיקרון הבחירה החופשית הופר כביכול. אך במציאות הכואבת בה התעלם הרבי מעינינו – האמונה בו, באמת התורנית והנבואית שבקעה מגרונו, הינה מתוך חופש בחירה מוחלט.
 
זהו אפוא תפקידנו כעת – לא להיכשל! להיצמד להמלצת התורה: "ובחרת בחיים" – באמונה ובחיים האמיתיים והנצחיים, שעם התגלותו של הרבי לעין כול, תכף ומיד ממש, יהיו מנת חלקנו כולנו.