בן ציון בן ה-13 וברל בן ה-5 התעוררו בבעתה לשמע צעקותיה של אמם: 'שריפה! תתעוררו! תקפצו מהמיטות!
 
היה זה במוצאי פורים לפני 30 שנה. ילדי משפחת קורף משכונת קראון-הייטס בניו-יורק היו תשושים מפעילות החג וצנחו למיטותיהם באפיסת כוחות. הם שקעו בשינה עמוקה ולכן לא שמעו את האזעקה שהופעלה על-ידי גלאי העשן המותקן בביתם, כמו בכל בית בניו-יורק.
 
המראה שנגלה לעיניהם הישנוניות של הילדים היה מפחיד. לשונות אש ליחכו כבר בתוך חדרם! אחוזי אמוק, כשפיג'מה לגופם, נמלטו ורצו אל הרחוב.
 
כעבור שניות אחדות שמו לב כי אח נוסף שלהם – פתחיה בן ה-8, נותר בבית! ריבונו של עולם! מה יהיה?! שכנים טובים רצו לעזור, אך לא אזרו אומץ בנפשם להיכנס אל הבית אפוף העשן. זו נראתה משימה עם סכנת חיים מוחשית.
 
האמת הייתה שפתחיה התעורר גם הוא מזעקותיה של אמו. משום מה הוא לא ישן במיטתו באותו לילה אלא בחדר סמוך. מה שהתברר בדיעבד, כעובדה שהצילה את חייו, משום שמוקד האש היה קצר שהתלקח סמוך לאותה מיטה. פתחיה לא יודע להסביר מדוע התעכב לצאת מהבית. לפועל כאשר התעשת, היה מאוחר מדי. הבית היה אפוף פיח שחור והוא לא ראה את הדרך החוצה.
 
כאן אירע הנס השני. רגליו של פתחיה הוליכוהו אל מתחת למיטת אמו. הוא נכנס ונשכב שם, עד שאיבד את הכרתו. כאשר מצאו הכבאים את פתחיה, לאחר שכיבו את האש – הוא היה ללא שום כוויה, בזכות מקום המסתור שמצא לעצמו, אבל גם ללא סימני דופק. הכמויות האדירות של העשן שחדרו לריאותיו גזלו ממנו את שארית החמצן שנותרה בו, ונשקפה לחייו סכנה אמתית.
 
האפשרות היחידה למלט את העשן מגופו של פתחיה הייתה באמצעות מתקן מיוחד שיורד במהירות אל מעבה האדמה ויוצר לחץ על הריאות הגורם להן לפלוט את העשן. הבעיה הייתה שמתקן כזה הקרוב ביותר נמצא ברובע ברונקס, מרחק ארבעים דקות נסיעה משכונת קראון-הייטס, וגופו של פתחיה לא היה מסוגל להחזיק מעמד בנסיעה כזו.
 
אנשי ה'הצלה' השכונתית הפעילו קשרים והצליחו לגייס מסוק מיוחד שיטיס במהירות את פתחיה מהמרכז הרפואי הקרוב לביתם של קורף אל המרכז הרפואי בברונקס. בינתיים, חיברוהו לחמצן – וחיכו לנס.
 
הטיפול המיוחד ייצב במעט את המצב, אבל הרופאים עדיין לא היו אופטימיים. המצב, לדעתם, היה גרוע ביותר. בערבו של יום המחרת, מוצאי שושן פורים, אמר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיחת קודש ולאחריה חילק לכל אחד מהנוכחים שלושה דולרים.
 
כאשר עבר לפני הרבי אביו של פתחיה, הרב פנחס קורף, הוא ביקש ברכת 'רפואה שלמה' עבור בנו. הרבי איחל: "רפואה שלמה ורפואה קרובה".
 
בתום חלוקת הדולרים, הניח הרבי כהרגלו מהעבר הפנימי של הכריכה האחורית של סידורו – שטרות במספר זהה לזה שחילק לכל אחד מהנוכחים ועמד לצאת מבית-הכנסת. בסמוך לארון-הקודש נעמדו שני יהודים שלא הספיקו לקבל דולרים מהרבי. הרבי ביקש מהמזכיר דולרים נוספים וחילק להם.
 
בדרכו החוצה, זיהה הרבי בצד בית-הכנסת את הרב קורף. בצעד נדיר, סטה הרבי ממסלולו, ניגש אל הרב קורף ושאלו אם קיבל דולרים עבור בנו. הרב קורף השיב בשלילה. הרבי פתח את סידורו והוציא משם את השטרות ואמר לו (בתרגום מאידיש): "שהבן ישים בקופת הצדקה".
 
בשעת לילה מאוחרת הגיע הרב קורף ליד מיטת בנו. שקט עמוק שרר בחדר ובמחלקה כולה. הרעש היחיד הגיע ממכונת ההנשמה, שנהמה עם כל קורטוב חמצן שהזרימה לגופו של פתחיה.
 
מספר פתחיה: "כמו מתוך חלום עמוק, שמעתי את קולו של אבי קורא לי: 'פתחיה! הרבי שלח לך דולרים כדי לשים בקופת הצדקה'. התעוררתי, לראשונה מאז שאיבדתי הכרה, פקחתי את עיניי לרווחה ולא הבנתי היכן אני נמצא. ראיתי את אבי עומד לידי עם הדולרים של הרבי ומגיש לי קופת צדקה: 'הרבי אמר שתשים את הדולרים בקופת הצדקה'. שמתי...
 
"פתאום שמעתי קולות רמים: 'הוא חי! הוא חי!'. סוללת רופאים נחפזה אל מיטתי לערוך לי בדיקה יסודית. לקח לי זמן לעכל היכן אני נמצא ולהיזכר בכל מה שעבר עליי".
 
כל זה היה לפנות בוקר של יום שישי. ביום ראשון, שלושה ימים לאחר מכן, תבע פתחיה במפגיע ללכת בעצמו לחלוקת הדולרים של הרבי. באותו שבוע חל יום הולדתו והוא חפץ לקבל לקראת המאורע ברכה מהרבי.
 
הוריו, בתמיכת הרופאים והאחיות, ניסו להתנגד לבקשתו והסבירו לו כי גופו חלש ועליו להמשיך לשכב. אבל פתחיה לא נכנע. הוא תבע בנחישות להתברך בעצמו מפי הרבי, והוריו נכנעו לבקשתו. זכה פתחיה להתברך באותה הזדמנות מפי הרבי (בתרגום מאידיש): "שתהיה חסיד גדול, למדן גדול וירא שמים גדול".