"וישב" בשלווה – בגאולה השלמה

כאשר למדים את פרשת-השבוע אי-אפשר להתעלם מהניגוד המשווע בין שם הפרשה – "וישב" – לבין מה שמסופר בה. השם "וישב (יעקב)" מבטא ישיבה במנוחת-דעת. לפועל, מיד בתחילת הפרשה מתוארת המתיחות שבין יוסף לאחיו ומכירתו על-ידם שהביאה ליגונו התהומי של יעקב – ההפך הגמור ממנוחת-הדעת. כיצד אפוא מתאים לקרוא "וישב" לפרשה שכל כולה ההפך המוחלט מ"וישב"?

גם סדר הדברים שבפרשה מעלה תמיהה: באמצע תיאור השתלשלות האירועים עם יוסף עוברת פתאום התורה לספר על יהודה ותמר, ושוב חוזרת אל יוסף. מדוע?

ההסבר יובן על פי דברי המדרש: "שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף... יהודה היה עסוק ליקח לו אישה... והקדוש-ברוך-הוא היה עוסק ובורא אורו של מלך המשיח (המשיח הוא מבני פרץ בן יהודה ותמר). קודם ש...נולד משעבד הראשון (של עם ישראל – פרעה) – נולד (המקור של) גואל האחרון".

לכן מקדימה התורה לספר על לידת פרץ בסמוך למה שקרה עם יוסף במצרים – להדגיש את הקדמת הרפואה למכה בכך שפתח הקדוש-ברוך-הוא את הצינור לגאולה השלמה כבר לפני שהתחילה הגלות הראשונה, במצרים.

כך גם יובן מדוע נקראת הפרשה "וישב": "ביקש יעקב לישב בשלווה", כפי שכותב רש"י – ומשמים החליטו למלא את בקשתו עוד יותר מכפי שביקש ולהתחיל בתהליך המוביל אל הישיבה בשלווה מוחלטת, לה נזכה בגאולה השלמה. תהליך רוחני זה היה מוכרח להתחיל דרך הגלות במצרים, שנולדה בעקבות מכירת יוסף. ולכן נקראת הפרשה "וישב" – כי בה החל התהליך המוביל אל הישיבה בשלווה מושלמת, שתגיע בגאולה שיחולל המשיח שמבני פרץ.

(התוועדויות תשנ"א כרך ב עמוד 11)

‍