אלופי עשיו ולהבת יוסף שבנשמותינו

פרשת השבוע שעבר (וישלח) מסתיימת בפירוט שמות אלופי עשיו, ומיד לאחר מכן פותחת פרשת השבוע הנוכחי (וישב) בתיאור ההתרחשויות עם יוסף. מובא על כך בפירוש רש"י, כי לנוכח הכמות הגדולה של גיבורי עשיו ואלופיו חרד יעקב וחשש מהם, ולכן הרגיעו הקדוש-ברוך-הוא באמרו "אלה תולדות יעקב – יוסף": יוסף בנך יוכל לכל אלה בקלות רבה, כמו שכתוב: "והיה בית יעקב לאש ובית יוסף להבה – ובית עשיו לקש" (עובדיה א, יח). לאמור: ניצוץ אחד שיצא מלהבתו של יוסף יוכל לכלות את כל גבעולי הקש של עשיו.

בתורת החסידות מוסבר, כי אלופי עשו מסמלים את כוחות-הנפש הבהמיים שבאדם – הנטיות החומרניות שבו – המקשים ומפריעים לעבודת השם. לכתחילה, נראים כוחות אלו חזקים ביותר וההתמודדות עמם קשה. אולם כאשר מבעיר אדם את הניצוץ האלוקי שבו, הוא מתגבר על כל ההפרעות בקלות ומכלה אותן כקש.

ברם, עצם העובדה שמפרטת התורה את אלופי עשו באריכות כה רבה מעידה כי אין לזלזל בהם. אמנם הם משולים לקש – אבל גם לקש היה בזמנים ההם ערך חשוב, כחומר שמשמש לבנייה.

כיום, איננו מזהים את הערך החיובי שיש לכוחות הבהמיים (כוחות-הקש) שבנו, וההתמודדות שלנו עמם היא בדרך כלוי. לגבור על כל נטיות-העשיו שבנו ולדכא אותן. אך לעתיד לבוא, בגאולה הקרובה, נדע ונוכל לנצל אותן לטובה ונשתמש בהן – כמו בקש – לבנייה של קדושה.

(התוועדויות תשמ"ג כרך ב עמוד 632)

‍