בשנת תשמ"ו (1986) התקיים הכנס הבינלאומי הראשון לקידום בריאות. הכנס ננעל ב"הצהרת אוטווה" המפורסמת שהפכה את מוסכמות הבריאות הבינלאומיות על פיהן, והציבה אידיאל בריאות שאפתני חדש: לא עוד הסתפקות במניעת חולי. תפיסת הבריאות החדשה רואה בבריאות משאב אנושי מוכרח שמאפשר לאדם לנצל את חייו באופן בו יוכל למצות את הפוטנציאל הגופני, הנפשי וההתפתחותי שלו בצורה הטובה ביותר.
 
הצהרת אוטווה קובעת כי כל אדם, בכל מקום שהוא זכאי לסביבה תומכת שתעזור לו להגיע למיצוי זה. חובת המדינות לספק לאזרחיהן שלום, מזון מתאים, הכנסה, אקולוגיה יציבה, גישה למשאבים חינוכיים ורפואיים, צדק חברתי ושוויון. כל הגורמים הפוליטיים-שלטוניים, הכלכליים-תעשייתיים, החברתיים, התקשורתיים, התרבותיים והסביבתיים חייבים להתגייס על מנת לאפשר לכל בני האדם להשיג ולממש את הפוטנציאל הבריאותי שלהם.
 
"קידום בריאות" הוא מקצוע חדש, המבוסס על אותה הצהרה והנו חורג אפילו מחזונה המתקדם של הרפואה המונעת. הוא שואף לקדם את האנושות ממצב של העדר חולי למצב של מיצוי בריאות. מטוב לעוד יותר טוב. מטוב רעיוני – לטוב מיושם ופעיל. ידו בכול, והוא מקיף את כל תחומי העשייה ההומאנית החיובית.
 
מקצוע חדש? ובכן – לא בדיוק. נראה כי הלכה עתיקת יומין מתארת במילים ספורות וקולעות להפליא את הצהרת אוטווה המורכבת ורבת הסעיפים כולה, ומקבעות אותה באמת נצחית. וזו לשון הרמב"ם בפסיקתו ההלכתית: "היות הגוף בריא ושלם – מדרכי עבודת השם הוא". הלכה זו מתארת את הזכות לבריאות אולטימטיבית ככוונה האלוקית היסודית, ומציגה גם את מטרתה של הבריאות הנכספת: עבודת השם המושלמת.
 
מטרה זו תושלם במלואה בקרוב מאוד בעידן המתואר – גם זאת על-ידי הרמב"ם – כעת האולטימטיבית מכל הבחינות: "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות... שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר". וכל כך למה? כדי ש"(ו)לא יהיה עסק כל העולם כולו אלא לדעת את השם בלבד". מצב של בריאות מוחלטת שמוכר גם בשם 'גאולה אמתית ושלמה', שישאיר גם את אנשי קידום הבריאות השאפתניים ביותר פעורי פה, משום שבשיאה של גאולה זו יתרחש המהפך הבריאותי הכביר שבכל הזמנים. בנס שכמותו לא היה מעולם ירפא השם את המצב החולני הנורא – את המוות. יסתבר אז שהמוות איננו סופני. דווקא החיים הם המצב הנצחי. חיים נצחיים.