אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לָמָּה, אֲבָל כָּל פַּעַם שֶׁגִּיל פּוֹתַחַת אוֹתִי הִיא נֶאֱנַחַת אֲנָחָה עֲמֻקָּה.

הַיּוֹם אָזַרְתִּי אֹמֶץ וְשָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ: "גִּיל, לָמָּה כָּל פַּעַם אַתְּ נֶאֱנַחַת? מָה, אֲנִי עוֹשָׂה לָךְ כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה צָרוֹת?"

גִּיל חִיְּכָה וְעָנְתָה: "מַה פִּתְאוֹם, זֶה לֹא בְּאַשְׁמָתֵךְ בִּכְלָל! פָּשׁוּט... פָּשׁוּט כְּשֶׁאֲנִי פּוֹתַחַת אוֹתָךְ אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּכָל מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ לוֹמְדִים בַּכִּתָּה בְּשִׁעוּר תַּנַּ"ךְ, וְ... אֲנִי חוֹשֶׁבֶת לְעַצְמִי כַּמָּה קָשֶׁה לְקַיֵּם וְלַעֲשׂוֹת תָּמִיד אֶת הָרָצוֹן שֶׁל ה'".

"אָז תֵּדְעִי לָךְ", סִפַּרְתִּי לָהּ: "שֶׁבַּפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ כָּתוּב "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאוֹד".

אָז כַּנִּרְאֶה שֶׁזֶּה כֵּן אֶפְשָׁרִי, ה' לֹא נוֹתֵן לָנוּ מְשִׂימָה שֶׁבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לְבַצֵּעַ!