בשנת תשס"ד (2004) תועד המקרה הראשון בעולם בו ניצלו חייו של אדם לאחר שלקה בכלבת ולא חוסן. הייתה זו נערה אמריקנית בת חמש עשרה. הטיפול כלל השראת תרדמת מכוונת למשך שבועיים ומתן תרופות המגנות על המוח מהשפעות הנגיף.
 
המטפלים ניצלו עובדה מדהימה: נגיף הכלבת "מטפס" אל המוח, מתרבה ופועל בו, תוך שהוא גורם לתופעות מוחיות קשות, חרדות והזיות, ועד שגורם למותו של החולה. למרות זאת, במוחם של אנשים שמתו מכלבת לא ניכרת כל פגיעה. זאת ועוד: לאחר המוות מתברר כי הנגיף איננו נמצא כלל בגופם. כלומר: א. מערכת החיסון האנושית מסוגלת להתגבר על הנגיף, אך הזיהוי והמלחמה בו מתרחשים לאט מדי. ב. כיום חושבים שהנגיף "חוטף" בינתיים את המוח כביכול, ומאלץ אותו להרוג את הגוף מבלי שהוא פוגע ברקמת המוח עצמה.
 
אסטרטגיית הטיפול התבססה אפוא על ניסיון לנטרל זמנית את המוח (ע"י הכנסה למצב של תרדמת) בכדי לרסן את ההשתוללות ההרסנית שלו בזמן ששולט בו הנגיף, וכך להשאיר את החולה די זמן בחיים על מנת לאפשר למערכת החיסון שלו לחסל את הנגיף. השיטה הוכיחה את עצמה. הילדה נשארה בחיים והשתקמה להפליא.
 
"אסטרטגיות טיפול" דומה לזו נוקט הקדוש-ברוך-הוא בטיפולו בעולם החולה בתקופה האחרונה שלפני הגאולה, עת "משתוללים" בעולם כוחות הטומאה ההרסניים בשיא עוזם, משום שהם חשים כי אלה שעותיהם האחרונות. מדובר ב"תרדמת", הנקראת בספרי הקבלה והחסידות בשם "דורמיטא". ה"דורמיטא" מתבטאת בקהות חושים שכלית ורגשית ברגעים האחרונים שלפני הגאולה.
 
הקדוש-ברוך-הוא מוסיף גם תרופה "תומכת מוח" המגנה מפני ההשפעה ההרסנית של תיאוריות ההבל הפושות עולם בתקופה זו. התרופה היא פנימיות התורה, המוסברת במיוחד במשנת חסידות חב"ד. לימוד מתמיד ועקיב בתורה זו מונע מ"המוח" לקרוס אל מערכת תפיסות שגויות והרות אסון ומוביל לאמונה איתנה, הנדרשת במיוחד לעת כזו.
 
ה"דורמיטא" תימשך עד שיחלוף המשבר ויושג מצב "נקי" מכל האויבים הרוחניים למיניהם, כפי שמבטיח הבורא לזכריה הנביא (י"ג, ב): "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ". אז נתעורר אל חיים חדשים של בריאות נפשית וגופנית שלמה, נצחית, שדבר לא יכול לאיים עליה עוד.
 
וזה יתרחש כאן, בעולם הפיזי המוכר לנו, ותכף ומיד ממש.