פריידל הייתה אישה עסוקה. זאת ידעו כולם. כל מי שניסתה להשיגה ידעה שתמיד היא מפריעה לה באמצע משהו. משהו טוב כמובן. בפרויקט של הכנסת כלה, בתמיכה ביולדת או בסיוע למשפחה נזקקת. בשקט, בלא לעשות מכך עניין, השתדלה פריידל לסייע לכל נצרך ונזקק בסבר פנים יפות ובשמחה. כל מצוקה שצפה ועלתה קיבלה סיוע מהיר ונמרץ מהעסקנית המיוחדת שנודעה לתהילה בחריצותה וטוב ליבה, ולא פחות חשוב מכך – במאור פניה.
 
ביום מן הימים התפתחה חרושת שמועות סביב פריידל. לאחרונה הפכה פעילותה פחות אינטנסיבית. מדוע ולמה? זאת לא ידעו ועל כך הופרחו באוויר שלל השערות לא מבוססות. לאט לאט נודעה האמת הלא נעימה. משהו מאוד לא טוב קרה לפריידל. גידול לא סימפטי התפתח בידה והיא מועמדת לניתוח בהול.
 
כמה ממכרותיה של פריידל, חסידות  חב"ד, החליטו לבקש למענה ברכה מהרבי מליובאוויטש מלך המשיח. הייתה זו שנת תשנ"ב (1992). באותם ימים היה הרבי לאחר אירוע מוחי והוא לא דיבר. הוא השיב לשאלות המופנות אליו רק בניע ראש – לחיוב או לשלילה. מזכיריו של הרבי, האמונים על סגנון התשובות של הרבי למגוון עצום של מקרים בכל תחומי החיים, היו מנסחים את השאלות לגבי כל מקרה כך, שניע ראש של הרבי יספק תשובה מלאה לעניין.
 
במקרה שלנו, הגיעה הבקשה להזכיר את פריידל לרפואה שלמה אל המזכיר הרב יהודה לייב גרונר. הרב גרונר נכנס אל הרבי והקריא את הבקשה ולאחר מכן הוסיף ואמר כי בעבר, במקרים כאלו הורה הרבי לבדוק מזוזות. "האם יש כעת צורך בכך?", שאל. הרבי נענע בראשו הקדוש לחיוב.
 
הרב גרונר רצה לוודא את כוונת הרבי בדיוק, ולפיכך הוסיף ושאל: "האם אוכל לומר שהרבי מורה לבדוק את המזוזות?". גם על כך הנהן הרבי בראשו לחיוב.
 
הרב גרונר חזר אל אותן נשים שהתקשרו בעבור פריידל והעביר להן את הוראת הרבי.
 
כעבור זמן מה התקבל במשרדו של הרב גרונר מכתב. הייתה זו פריידל בעצמה שביקשה כי את מכתבה המצורף יקריא לפני הרבי. במכתב סיפרה פריידל כי הוראתו של הרבי לבדוק את המזוזות הגיעה אליה דרך מכרותיה, בעת ששהתה מאושפזת בבית הרפואה לצורך מעקב. המזוזות נלקחו מיד לבדיקה והתגלה כי כמה מהן לא היו כשרות והן הוחלפו בחדשות ומהודרות.
 
למחרת, נכנס לחדרה רופא ובידו שני צילומים. הוא נראה מהורהר ולא אמר לה דבר. פריידל שמרה אף היא על שתיקה והמתינה למוצא פיו של הרופא. מרגע לרגע נבהלה יותר ויותר משתיקתו. הרופא נראה שקוע בבדיקות ומבטו לא בישר טובות.
 
"מה קורה כאן?", שאלה לבסוף, לחוצה.
 
"משהו מאוד מוזר", מלמל הרופא מוטרד. "בצילום אחד אני רואה את הגידול ובצילום השני לא. כנראה שהצילום השני נערך במכשור שאינו מתקדם דיו", הסיק ושלח את פריידל לבדיקה חוזרת במחלקה אחרת, שם המכשור קצת שונה. אך גם בבדיקה הזו לא נראה הגידול.
 
פריידל לא הייתה רגועה. היא התעקשה להגיע לפרופסור שמצא ואבחן את הגידול והמליץ לה על ניתוח. הלה קיבל אותה במשרדו ובחן ביסודיות את החומר הרפואי רגעים ארוכים. לבסוף הוציא מפיו שאלה אחת. "מה את עושה כאן?", שאל. "את יכולה ללכת הביתה. קיבלת מאלוקים במתנה יד חדשה, בריאה לחלוטין"...
 
במכתבה, הוסיפה פריידל וסיפרה כי המעשה המופלא שאירע עמה עורר הדים במקום מגוריה והיא התבקשה להתראיין עליו לעיתון מקומי. "את הסכמתי להתראיין התניתי בכך שיכתבו בעיתון כי הנס התחולל בברכת הרבי ושיוסיפו ויציינו את נבואת הרבי על כך שהנה הנה משיח בא – בדורנו הנוכחי, תכף ומיד ממש. הם התלבטו אולם לבסוף ניאותו ופרסמו הכול כבקשתי".