בשלב מסוים נכנסו רופאים אל חדר הניתוח ויצאו ממנו בתדירות גבוהה. נראה כי משהו השתבש וההורים נדרכו. כל ניסיון להציל מפי המנתחים מה מתרחש בפנים, עלה בתוהו. הרופאים היו טרודים ולא נכונו להתפנות ולהסביר להם.
"כואב לי הראש", החלה חני בוכה שוב. אמה הביטה לעברה מודאגת. כאב הראש של בתה הקטנה חרג מגבולות הנורמה של שפעת ווירוס. ברור היה לה כי יש לבחון זאת באופן יסודי, בייחוד כאשר מצטרפים אל כאב הראש חולשה לא מוסברת ומיחושים אחרים.
גם רופא המשפחה חשב כך ושלח את הילדה לבדיקות מקיפות. היה זה לפני למעלה משלושים שנה. הילדה נבדקה במיטב המכשירים, והבדיקות הובילו את הרופא למסקנה לא מלבבת. הרופא דיבר אל ההורים באיטיות, כאילו אומד את מידת היכולת שלהם לשמוע את מה שיש לו לומר. "לילדה יש משהו לא סימפטי בראש. היא זקוקה לעבור ניתוח".
ההורים נרעשו מאוד לשמע הדברים. לכל בר דעת מובן כי ניתוח ראש הוא אחד הדברים המסובכים והמורכבים. האומנם אין לרופא הצעה חילופית? שאלו עיניהם. הרופא קרא את מבע פניהם. "לא הייתי ממליץ לקחת סיכון ולעכב את הטיפול בניסיונות חילופיים. יש לבצע ניתוח וכמה שיותר מהר".
ההורים הם חסידי חב"ד. היה ברור להם, כי יאמר הרופא מה שיאמר – בראש ובראשונה תלויה רפואתה של חני בברכתו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.
לאחר שהסבירו במזכירות הרבי עד כמה דחופה להם פגישה עם הרבי, הם הוכנסו לתור קרוב. באישון לילה שהו ההורים ביחידות עם הרבי למשך זמן קצר. הרבי שמע את הבעיה ואמר בפסקנות: "אין צורך בניתוח". כך, בפשטות!
"אז מה כן צריך לעשות?", שאלו בדאגה מהולה בשמחה.
"לכו אל הרופא ושאלו אותו אם יש לו רעיון כיצד להסתדר ללא ניתוח", הורה הרבי.
שבו ההורים אל הרופא ושאלו את השאלה ששם הרבי בפיהם. הרופא התבונן בהם במבט ארוך ובוחן. "אני מבין שמישהו המליץ לכם לא לערוך ניתוח. האם ביקרתם אצל מומחה אחר?".
הזוג הנהן לחיוב.
הרופא שב והביט עליהם, ופתאום התחברו אצלו נתונים. נו, בוודאי! הם נראים חסידי חב"ד. ברור אפוא מי המומחה שעמו התייעצו. "האם הלכתם לרבאיי שניאורסון?", שאל בנימה לגמרי לא אוהדת ולא חיכה לאישורם. "זו לא פעם ראשונה שאני שומע על חוות הדעת הרפואיות שלו ואני לא מבין על סמך מה הוא מביע דעה בתחומים כאלה. מתוקף תפקידו עליו להגיד את דעותיו בתחומים תורניים. את עניני הרפואה שישאיר לרופאים".
הרופא שם לב כי דבריו לא ממש הפעימו את זוג ההורים שמולו ולפיכך והוסיף ואמר: "זכותכם לבחור שלא לערוך את הניתוח. במקרה כזה, אני מסלק את אחריותי מבתכם!".
העמדה הנחרצת של הרופא הרעידה נימה או שתיים בלבם של ההורים. הם חזרו אל הרבי וסיפרו לו על התנגדותו של הרופא לכל טיפול אפשרי מלבד ניתוח. הם רצו לדעת האם לפנות לרופא אחר, או שמא להסכים לעריכת ניתוח.
הוראתו של הרבי הייתה לא להתעמת עם הרופא. אם הוא עומד על כך שיעשו ניתוח, בבקשה. הרבי הוסיף ונתן להבין כי את המסקנה האם אכן היה צריך ניתוח יוכלו לשמוע לאחר מעשה מהרופא בעצמו.
הרופא שמח לשמוע מההורים כי הרבי נכנע לעמדתו. למען ההגינות נציין כי שמחתו לא הייתה רק על כך שקיבלו את דעתו. הוא באמת חרד לרפואתה של הילדה, ולדעתו זו הייתה הדרך היחידה להצילה.
חני הוכנסה אל חדר הניתוח כשהוריה יושבים בחוץ ומרבים בפרקי תהילים לרפואתה. בלבם הייתה הרגשה מוזרה מאוד. מצד אחד, עמדתו הנחרצת של הרופא כי בתם עוברת כעת ניתוח מציל חיים. מצד שני, מילותיו של הרבי שנתן להבין משהו אחר לגמרי.
בשלב מסוים נכנסו רופאים אל חדר הניתוח ויצאו ממנו בתדירות גבוהה. נראה כי משהו השתבש וההורים נדרכו. כל ניסיון להציל מפי המנתחים מה מתרחש בפנים, עלה בתוהו. הרופאים היו טרודים ולא נכונו להתפנות ולהסביר להם.
כעבור זמן יצא אחד המנתחים ופנה להורים. הבעת פניו העידה על מבוכה אמתית. הוא סיפר כי לאחר שפתחו את הגולגולת הבחינו כי אין לילדה מאומה – אחרת לגמרי מכפי שהעידו כל הבדיקות. המנתחים לא הצליחו להשלים עם מה שראו ולפיכך המשיכו לבדוק ביסודיות את חלל הגולגולת. אך האמת לא השתנתה. הילדה נמצאה בריאה ושלימה, והניתוח אכן היה מיותר לגמרי.
"נו, האם הרבי מליובאוויטש יכול להביע דעות בענייני רפואה?", סנטו ההורים ברופא ששלח אותם לניתוח.
הרופא חייך, ספק נבוך ספק שמח בשמחת המשפחה. "אני מרים ידיים. אני מוכרח להודות שהוא צדק".
