מנחם עמד מאחורי הדלפק הסמוך לבית חב"ד בבת ים. כעת סיים לחלוץ את התפילין מעל דוּדוּ, צעיר ישראלי נחמד שמגיע מדי פעם לבית חב"ד. מנחם נפרד מדודו והעניק לו עלון לקריאה בשבת ופנה ליהודי נוסף כדי להציע לו להניח תפילין. באותם רגעים נגשו לבית חב"ד שתי נשים, כשאחת מהן נתמכת בחברתה. זו הנתמכת נראתה תשושה וחסרת כוח. הן לא נראו כאילו הגיעו לרכוש תפילין או מזוזות. התשושה שבהן נראתה מוטרדת באופן מיוחד.
 
מסתבר שהשתיים חברות טובות. התשושה הגיעה כדי לבקש את ברכתו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. "שמעתי על האפשרות לכתוב אל הרבי. אם זה לא יעזור"... עצרה את המשפט ולא המשיכה. היא פכרה את אצבעות ידיה ופניה הביעו תסכול עמוק. ניכר עליה כי היא על סף איבוד עשתונות.
 
כעבור רגע חזרה לעצמה והחלה לספר. מזה כמה חודשים עכורה האווירה בביתה. מערכת היחסים בינה לבין בעלה הולכת ומתערערת. לדבריה, עוברת רוח רעה על בעלה. " בעלי לגמרי לא מגלה עניין בקשר שבינינו. הוא נעדר מהבית שעות רבות וכשכבר נמצא הוא משיב לשאלותיי בשפה רפה ובחוסר עניין. אני מרגישה רע בבית". בשלב זה פרצה האישה בבכי. היא תיארה כיצד המחשבות על כך מלוות אותה ביום ובלילה. היא איבדה טעם בדברים שאהבה לעשות ולאט לאט שקעה בדיכאון. "כבר אינני מנקה או מבשלת כמו שהייתי רגילה. כל פעולה קטנה הפכה אצלי למטלה מעיקה. דבר איננו מעניין אותי", אמרה בקול מרוסק.
 
חברתה הוסיפה וסיפרה כי המשבר ביחסים בבית הפך אותה לשבר כלי. תמיד היא נחשבה לטיפוס חברותי, שמרבה לשוחח עם חברות וידידות. אך לאחרונה היא מתרחקת מחברת ידידות והולכת ומסתגרת בתוך עצמה. "היא כבר איננה מגיעה לאירועים חברתיים, אינה יוצאת להליכות או לקניות". דאגה כנה נשמעה בקולה של החברה.
 
מנחם הנהן בראשו והחווה בידו כלפי סדרת ספרים שנחה על אחד המדפים בספרייה הגדולה. "אלו איגרות הקודש של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. כיום אנו כותבים באמצעותם לרבי. מכניסים את הפנִיה לרבי לאחד הספרים, ובדפים החופפים למכתב מוצאים תשובה". מנחם הדריך את האישה ליטול ידיים, לומר מעט תהילים, לשלשל מטבע לצדקה – ולהתיישב לכתוב.
 
האישה נעזרה בחברתה בניסוח הדברים. בקשתה הייתה 'פשוטה': שלום בית. המכתב הוכנס על ידה לתוך כרך 'איגרות קודש', ומנחם פתח בעמודים שביניהם הוכנס המכתב והחל להקריא בקול:
 
"אודות מה כותבת שנדמה לה עניינים בלתי רצויים, הרי זה מעצתו ותחבולותיו של היצר הרע הרוצה למנוע מיהודי לקיים תורה ומצוות".
 
שתי הנשים הביטו זו בזו נדהמות. המילים היו ברורות וישירות. אכן, המחשבות שהציפו אותה מנעו ממנה לקיים מצוות כראוי. הרבי הזכיר בהמשך המכתב מספר מצוות והנהגות מסוימות הדורשות התחזקות. ביניהן, טהרת המשפחה, נתינת צדקה ואמירת תהילים בכל יום. האישה האדימה והחווירה חליפות. אלו הנהגות שבעבר הקפידה עליהן מאוד, אך לאחרונה גילתה רפיון וחדלה מלשמור עליהן.
 
האישה שיצאה מבית חב"ד לא הייתה שברירית ומדוכאת כפי שנכנסה לשם. גווה הזדקף מעט והיא כבר צעדה על רגליה ללא תמיכת חברתה. הרבי שלח אליה קרן אור בהירה. כעת דרכה סלולה לפניה. היא תשוב לשמור על כל אותן מצוות שהזניחה, ותחדל מלפתח מחשבותיה שווא ודמיונות. מה שלא עשו שעות על גבי שעות של הסברים מצד חברות ושכנות דורשות טובתה – פעלו כמה שורות שכתב הרבי גם בשבילה...
 
כמה שבועות אחר כך קיבל מנחם בבית חב"ד שיחת טלפון. מנחם לא זיהה את קולה של האישה. וכי איך יכול לזהות? אז היה זה קול עצוב ושבור. כעת נשמע קול חיוני ונמרץ. האישה שמחה לעדכן את מנחם במה שכבר שיער לבד: המחשבות הסוררות חדלו להטריד אותה ושלום הבית הושב על כנו.