אפרים שטיינמיץ אחז בשפופרת וניהל שיחה חשובה. הוא עמד לטוס מוונצואלה, מקום מגוריו, ליפן דרך ניו-יורק ובכל פעם שמזדמן לניו יורק הוא משתדל להיכנס לפגישת 'יחידות' אצל הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. כעת שוחח עם מזכירו של הרבי, הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, כדי שיקבע לו תור להיכנס אל הרבי.
 
אלא שהפעם הרב חדקוב ביקש מאיש העסקים לוותר. "יש הרבה עומס בתקופה האחרונה והתור ארוך מאוד".
 
שטיינמיץ, מהיר קליטה וגם רגיש, הבין גם את מה שלא נאמר. מכל מקום, היה חשוב לו לקבל לכל הפחות את ברכתו הקדושה של הרבי. "אני נוסע בשבוע הבא ליפן ואבקש את ברכת הרבי".
 
לאחר שהרב חדקוב אמר לו כי יעביר את בקשתו, הוקל לאפרים. מלומד בנסיעות, הוא ארז את מזוודתו והגיע אל שדה התעופה. לאלו מאיתנו שזוכרים את העידן הטרום סלולארי, היה לא קל להשיג מישהו שיצא מביתו. אך גם אז היו שיטות. "מר אפרים שטיינמיץ, מר אפרים שטיינמיץ, יש לך שיחת טלפון בדלפק המודיעין", הדהד הקול במערכת הכריזה של שדה התעופה.
 
מר שטיינמיץ מיהר אל הדלפק המתאים, תוהה כולו מיהו זה ואיזהו שטרח וחיפש היכן בדיוק הוא נמצא כעת ועוד הספיק להשיגו ממש לפני תהליך בידוק המזוודות. כששמע את קולו של המזכיר הרב חדקוב, לא הבין אפרים איך לא ניחש זאת מראש. רק הרבי מסוגל לאתר אותו בתזמון מדויק כל כך.
 
"הרבי אמר לך להתקשר לשדה התעופה?", וידא שטיינמיץ.
 
"לא. הרבי רק הטיל עליי למצוא אותך", הסביר הרב חדקוב ותאר לשטיינמיץ את שרשרת הטלפונים עד שהגיע אליו בשדה התעופה. הסוחר היה המום מהיוזמה והתעוזה של הרב חדקוב, ועל כך שהצליח בפועל לאתרו זמן קצר לפני שעולה על הטיסה.
 
"אני זקוק לכתובת בה תהיה ביפן", 'ירה' הרב חדקוב, קצר וקולע.
 
שטיינמיץ לא הבין. לשם מה למזכיר חשובה הכתובת בה ישהה ביפן. "הרבי רוצה לשלוח לך חבילה", זיהה הרב חדקוב את התהייה שמעבר לקו ומיהר להבהיר.
 
אלא שהתשובה לא רק שלא נתנה מענה לשטיינמיץ אלא אף העצימה את התהייה. מה הרבי רוצה לשלוח לו? לשם מה? האם זו שליחות למישהו אחר או משהו אישי עבורו? הוא כמובן נתן למזכיר את הכתובת בעיר קובה היפנית, נוצר את אשד השאלות בליבו ו"מסתפק" בברכת הרבי לנסיעה טובה ולהצלחה.
 
כשהגיע לכתובת בה התכוון לשהות לא הופתע לראות כי החבילה מהרבי כבר הקדימה אותו ונחה שם בשלווה. החבילה הכילה ספר 'תניא' – ספר היסוד של תורת חסידות חב"ד. שטיינמיץ שיער כי הספר לא מיועד עבורו. יש לו תניא. הוא הפך אפוא את האריזה מכל צדדיה, תר אחרי סימן או אות שיבהיר לו מה הוא בדיוק אמור לעשות עם החבילה הזו בעיר היפנית. והוא מצא. נשר פתק מהחבילה שעליו נכתב: "לתת למישהו שיצטרך".
 
הסוחר, ששודרג למעמד שליח של הרבי, יצא מחדרו לבית הכנסת המקומי ולקח עמו את התניא. הוא היה סקרן לראות כיצד יתפתחו העניינים.
 
ברגע שנכנס שטיינמץ אל בית הכנסת עבר רחש חביב בתוך הקהל, עמוס בחיוכים ולחיצות יד. הוא כבר מוכר בקהיליית המתפללים, שמורכבת ממעט תושבים ועוד סוחרים כמוהו שמגיעים לגיחות קצרות למקום.
 
על מכריו של שטיינמיץ נמנה מר בן דויד, סוחר פנינים שמגיע מידי פעם כמוהו מוונצואלה ליפן כדי לרענן את מלאי הסחורה שלו. "מה יש לך ביד?", התעניין בסתמיות סוחר הפנינים.
 
"אה, כן." נזכר לפתע שטיינמיץ. "זה סיפור מעניין", החל לספר לבן דויד על השליחות שקיבל מהרבי.
 
להפתעתו החל בן דויד ממש להתרגש. "מגיל צעיר אני לומד את שיעור התניא היומי (עם השיעור היומי עוברים על הספר בתוך שנה). אני נמצא כאן בעיר כבר שישה שבועות אבל את התניא שלי שכחתי בוונצואלה. אני בטוח שהרבי ייעד את הספר עבורי!", נרגש קולו.
 
שטיינמיץ הנדהם סיפר לבן דויד עד כמה התאמץ מזכירו של הרבי להשיגו. "מדהים להיווכח עד כמה חשוב לרבי שתחזור ללמוד את השיעור היומי"...