חלוקת דולרים במרכז חב"ד העולמי בברוקלין שבניו יורק. תור ארוך ואין סופי מתנחשל ומתקדם בסך מול פניו המאירות של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.
 
בין האלפים עומד הרב מנדל, אחד השלוחים של הרבי ברחבי ארצות הברית. הוא שקוע באמירת תהילים בכוונה, מקווה להכיל כראוי את הרגע הגדול בו יתברך מהרבי. אלא שגם הוא לא יכול להתעלם מהפסיפס האנושי הנדיר שנפרס למול עיניו. אחד מהמרכיבים את הפסיפס עמד קרוב אליו ונראה נרגש במיוחד. האיש סידר שוב ושוב את הכיפה הטרייה המונחת על ראשו, שעשתה רושם כי נרכשה במיוחד לכבוד האירוע. הלה נראה ישראלי בברור והביט סביבו במבוכה הולכת וגוברת, לא כל כך יודע כיצד להעביר כראוי את הזמן שלפני הפגישה עם נשיא הדור, הרבי.
 
הרב מנדל הפסיק לרגע מאמירת התהילים. כשליח של הרבי ידע שתפקידו לא נתחם לעיר מגוריו דווקא, אלא מלווה אותו בכל מקום ובכל עת בו ישנם יהודים. הישראלי 'שלנו' בלט במבוכתו יותר מכל היהודים האחרים שגדשו את התור בהמוניהם ולכן החליט להתחיל אתו. הוא הושיט לישראלי את ידו ללחיצה חמה ולאחר שהציג את עצמו שאל: "נו, פעם ראשונה?".
 
מבחינת הרב מנדל השאלה נשאלה למטרות נימוס בלבד. היה ברור לו שהתשובה חיובית. אולם הגבר שמולו סידר שוב את כיפתו וניכר שההתרגשות מונעת ממנו לדבר. הסיפור שסיפר לרב מנדל העביר את שארית הזמן עד לרגע הנכסף – בו הגיעו שניהם אל מול פני הרבי.
 
"הכול החל", שיחזר הישראלי, דני שמו, "בילדותי, אי-שם במרכז הארץ. כאשר הייתי ילד צעיר ורך התגרשו הוריי. היו אלו גירושין קשים ומכוערים. כל צד נאבק על שמו הטוב, על שליטה, על כסף וגם עלינו הילדים", הוא חייך במבוכה חיוך לא שמח. "בסופו של דבר לא ידעתי בדיוק למה ואיך, אך אבי הוא זה שגידל אותנו. הוא עשה את זה עם המון מסירות ואהבה, אולם מנע מאיתנו באופן נחרץ כל קשר עם אמנו.
 
"במשך עשרות שנים לא ראיתי אותה, לא ידעתי עליה דבר ולא יכולתי כמובן ליצור שום קשר איתה". דני המשיך לתאר את הנתק הכואב אותו נשאו הילדים על גבם. הוא חשף כי כאשר הוא ואחיו גדלו והיו להורים בעצמם, נראה כי לכאורה מגליד הפצע, אך הסתבר שאצל כל אחד מהאחים, באיזה שהוא שלב בחיים, הפצע שב ונפער.

הרב מנדל התקדם אחרי דני לאט בתור, תוהה לעצמו מה כל זה קשור לשאלה הפשוטה אותה שאל בראשית מפגשם: 'כיצד הגעת לרבי?'. דני לא נתן לסימני השאלה להיוותר במוחו זמן רב והמשיך: "כך חייתי לי את חיי, נשאתי אישה והתחלנו לגדל ילדים כשהחלל של הקשר עם אמי מאן להירפא. הרגשתי שאני זקוק למלא את החלל הזה בשביל עצמי, בשביל בריאותי הנפשית. אך המשימה למצוא אותה הייתה קרובה לבלתי אפשרית. אבי מצדו עמד בסירובו לרעיון וטשטש בהחלטיות ובהצלחה מרובה כל רמז ואות שעשויים להוביל אותנו אליה".
 
דני התנשם בהתרגשות. "לפני כחודש הסתובבתי במנהטן עם המשפחה ולפתע הבחנו ברכב משונה וגדול עם כיתובים בעברית. בדיעבד למדתי שזהו 'טנק מבצעים' של חב"ד. ילדיי, למרות שאינם שומרי מצוות, הם יהודים גאים. הם המריצו אותי לחצות את הכביש ולהיכנס ל'טנק המבצעים'. בעטיים גם הנחתי תפילין, לאחר שהבחורים שאיישו את הטנק הציעו לי וילדיי לחצו עליי שאעשה זאת.
 
"תוך כדי חליצת התפילין, סיפרו לי הבחורים על הרבי ועל חלוקת הדולרים לצדקה וברכה שנערכת על ידו מדי יום ראשון. כנראה הנחת התפילין הזיזה נימים עמוקים בנשמתי, ושיתפתי אותם ברצוני למצוא את אמי. מששמעו כך, התאמצו הבחורים והלהיבו אותי יותר להגיע לרבי. 'נסים לרוב מתגלגלים אצלו. בעזרת השם, גם הנס שלך יגיע'.
 
"כך מצאתי את עצמי נוסע ביום ראשון הקרוב לכאן ונעמד בתור לחלוקת הדולרים. הייתי נרגש מאוד כשעברתי מול פני קודשו של הרבי ולא פציתי את פי. הרבי העניק לי דולר ואמר "ברכה והצלחה" ומיד אחר כך העניק לי דולר נוסף וברך אותי על נסיעתי לארץ.
 
"לא הייתה לי תוכנית כזו. מכל מקום, החלטתי לממש את ברכתו ולטוס לארץ לביקור. ניגשתי לסוכנות נסיעות, הזמנתי כרטיס וטסתי לישראל. באחד הימים", גוברת ההתרגשות בקולו של דני, "הסתובבתי ברחובות בתל אביב. פתאום, באופן לא צפוי לגמרי, עצרה אותי אישה וספק שאלה ספק קבעה: 'דני?'.
 
"זו הייתה אמי...
 
"עכשיו אני כאן כדי להגיד תודה. בעוד שלושה שבועות גם אמא שלי תגיע לרבי כדי להודות לו".