היה זה לפני כשלושים שנה. הרב ישראל הגר, האדמו"ר מויז'ניץ שליט"א (אז – בנו של האדמו"ר) שהה בקליפורניה במטרה לחזק את מוסדות החסידות. במהלך ביקורו התאכסן בביתו של יהודי מבוגר, אמיד ובעל נכסים.
 
תקופת הביקור עמדה להסתיים, והרב הגר הבטיח לעצמו כי בדרכו חזרה יעצור בניו-יורק, בתקווה שיעלה בידו להיכנס אל הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. כאשר שטח את תוכניותיו בפני מארחו, הגיב הלה בספונטאניות: "אה, הרבי מליובאוויטש! עם הרבי צריך להיזהר. הוא יודע מה קורה אתך גם במרחקים. קל וחומר כאשר נמצאים בחדרו!".
 
שתיקה כבדה השתררה פתאום בחלל הבית. עשה רושם כאילו המארח התחרט על הדברים שאמר. אולם הרב הגר ביקש לקבל הסבר לאמירה לא שגרתית זו, והמארח, שלא יכול להשיב את מילותיו חזרה, נכנע והחל לספר.
 
"בשנות הארבעים המאוחרות, כאשר הרבי מליובאוויטש הקודם, רבי יוסף יצחק, הנהיג את חסידות חב"ד בברוקלין, התגוררתי בניו-יורק. בהזדמנות, בעיקר מתוך סקרנות, הגעתי לביקור בחצר החסידות. באותו ביקור הכרתי את חתנו של הרבי, שהיה בעתיד לממלא-מקומו – הלוא הוא הרבי הנוכחי. אישיותו שבתה את לבי. היה בה משהו פנימי ועמוק, שמשך אותי כבמטה-קסם כבר ממבט ראשון.
 
"למרות שלא הייתי חב"דניק, נהגתי לשאול בעצתו לעתים קרובות והמשכתי בכך גם לאחר שעלה על כס הנשיאות. לימים, עברתי מניו-יורק לקליפורניה. נכנסתי לעסקים, בעזרת השם הצלחתי והפכתי לאדם עשיר. תרמתי סכומים גדולים לצדקה ובכלל זה לחב"ד. הקמתי בית עם אורח-חיים חרדי וירא-שמים וחיי התנהלו על מי מנוחות.
 
"במשך הזמן לא התעוררו אצלי שאלות מיוחדות וכמעט שחדלתי לפנות אל הרבי. כך עד שנות השבעים המוקדמות. לקיתי אז בהתקף לב חמור ומסוכן. הובהלתי לבית-הרפואה ומיד כשהתאפשר לי, ביקשתי מאשתי להתקשר למזכירות הרבי ולדווח על מה שקורה עמי. זכיתי לקבל את ברכתו של הרבי לרפואה שלמה ואכן התחלתי להחלים. אבל לפתע הופיע סיבוך מכיוון בלתי צפוי.
 
"בכורח הנסיבות, נאלצתי לשהות בבית-הרפואה כשלושה שבועות. באותם שבועות קרה לי מאורע, שעד היום אני לא מצליח להסביר אותו. אחת האחיות במחלקות החלה לרקום עמי קשרים אפלים. כנראה נודע לה שאני אדם אמיד והיא חמדה את כספי. לאט לאט היא טמנה לי פח ואני נפלתי ברשתה.
 
"הייתי חלש בעקבות התקפת הלב שעברתי והיא הצליחה לגרור אותי אחריה. החל מהיום הראשון שהגעתי היא התמסרה אליי, טיפלה בי ודאגה לי, ועם הזמן הלכו הקשרים בינינו והתהדקו. מדי יום היינו משוחחים באריכות. ביום שישי אחד – ארבעה ימים לפני מועד שחרורי המתוכנן – החלטנו שלמחרת, בשבת... נעזוב יחד את בית-הרפואה ו... נתחתן במדינת נוודה.
 
"הייתה זו שעת צהרים. תפסתי תנומה קלה ופתאום התעוררתי מנקישות על דלת החדר. בעודי ישן למחצה, נכנסה אחת מאנשי הצוות לחדרי וביקשה את סליחתי. 'הגיעה עבורך שיחת טלפון דחופה, אדוני. אינני יודעת מי נמצא מעברו השני של הקו. אמרתי שאתה ישן', הוסיפה בטון מתנצל, 'אבל הקול עמד על כך שאעיר אותך מיד'.
 
"מיהרתי לגשת לטלפון, כשאני תמה מי זה יכול להיות. קרבתי את השפופרת לאוזני ואמרתי 'הלו'. לתדהמתי, שמעתי את קולו של הרב חדקוב, מזכירו של הרבי מליובאוויטש. 'זה עתה הייתי בחדרו של הרבי. הרבי היה מאוד רציני והורה לי לצלצל אליך לבית-הרפואה ולהודיע לך, כי אתה מוכרח לעזוב את המקום ולחזור מיד לביתך'.
 
"הייתי המום. מבולבל כולי, ניסיתי להתווכח עם הרב חדקוב: ראשית, הסברתי, הרופא אמר שעליי להיות מאושפז עד יום שלישי הבא. שנית, טענתי, המרחק מבית-הרפואה לביתי עולה על מאה וחמישים מייל ואני חושש כי לא אוכל להספיק להגיע לפני שבת.
 
"אולם הרב חדקוב היה נחרץ. 'אל תשחק משחקים!', אמר בתקיפות. 'אתה מכיר את הרבי. אני רוצה שתבטיח לי כאן ועכשיו שאתה אוסף את חפציך, מזמין מונית ועושה בדיוק מה שהרבי אמר לך!'.
 
"הרגשתי חסר-אונים. 'טוב', מלמלתי חלושות. הרב חדקוב ניתק את השיחה, ואני – אבל וחפוי-ראש ניגשתי להתלבש. אספתי את חפציי האישיים לשקית ניילון ופשוט נמלטתי מבית-הרפואה. למטה, על אם הדרך, תפסתי מונית והאצתי בנהג לנסוע במהירות מטורפת. הגעתי הביתה דקות ספורות לפני כניסת השבת. אשתי לא הבינה מהיכן אני נוחת פתאום, ואני, מה בדיוק יכולתי להסביר לה...
 
"כשישבתי בבית ליד שולחן השבת, חשתי כמי שהתעורר מחלום רע. הרגשתי כאילו יצאתי מדעתי והרבי השיב אותי אליה. במבטו הפולח, הוא ראה מה שקורה במרחק אלפי מילין מחדרו והציל אותי מרדת שחת.
 
"כעת, מבינים אתם את פשר אמירתי?", סיים המארח את וידויו.