מצבם הטבעי של בני ישראל יתגשם כאשר יהיו "סמוכים על שולחן אביהם" – הקדוש-ברוך-הוא, בביתו – בית המקדש השלישי. רק כך יכולים להיות מסופקים כל צרכינו. כל עוד לא הגיעה הגאולה השלמה ולא נבנה הבית, אנחנו למעשה חסרי בית. ובלשון הגמרא: "בנים שגלו מעל שולחן אביהם".
 
וכך מקונן דוד המלך בספר תהלים (פד, ד): "גם ציפור מצאה בית, ודרור קן לה!". הקדוש-ברוך-הוא מרחם על כל הבריות ודואג שגם לציפורים יהיה בית משלהם (אמנם נאמר לגבי מצוות 'שילוח הקן' שאין לקיומה קשר לרחמים אלוקיים, אולם אין הכוונה שלא קיימים רחמים אלוקיים, אלא שלמצווה צריך לקיים לא בגלל הרחמים). אכן, כל ציפור צריכה לחפש (ולבנות) לעצמה את הבית, אבל הקדוש-ברוך-הוא עוזר לה למצוא מקום הולם וחומרים מתאימים לבניית בית – דירת קבע של ממש.
 
אפילו "ודרור – קן לה". גם ציפור דרור, שדרכה לעוף תמיד ממקום למקום ואינה מסוגלת להישאר במקום אחד קבוע – לכל הפחות יש לה קן שמשמש לה דירת עראי פרטית משלה ("קן – לה").
 
לעומת זאת, בנו יחידו של מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא – עם ישראל – אין לו לא "בית" ולא "קן", לא דירת קבע ואפילו לא דירת עראי. עם ישראל נע ונד ומיטלטל טלטלות גשמיות ורוחניות בחושך הכפול והמכופל השורר בעולם – כל עוד לא באה הגאולה השלמה!
 
אנו פונים אפוא לאבינו שבשמים בשאלה ובצעקה: "עד מתי?!". מדוע גורלנו גרוע יותר משל ציפור ודרור?
 
התשובה לשאלה זו תינתן אך ורק על-ידי שתכף ומיד תבוא הגאולה וייבנה הבית השלישי, כשיתקיים פירושו של רש"י למילים "צפור מצאה בית": "צפור הוא כנסת ישראל" ו"מצאה בית" זהו בית המקדש בבניינו.