חוקרים גרמניים הצליחו  להקפיא את תנועתו של הדבר המהיר ביותר בתבל: האור. ואם לא די בכך – הרי שהצליחו לעשות זאת למשך דקה תמימה.
 
עצירת אור אינה דבר של מה בכך: מטבעו הוא מתקדם במהירות של 300 מיליוני מטרים בשנייה. מה שאומר שבמשך דקה זו יכול האור לטוס עשרים מסעות לירח!
 
הסיבה שבגינה מדענים מעוניינים "להחזיק" את האור במקומו תוך שימור תכונותיו הקוהרנטיות (מצב המידע האצור בו), היא כדי להשתמש בו לפיתוח זיכרון מהיר ויעיל בהרבה מזה המוכר לנו היום עבור דור המחשבים העתידי, הלא הם המחשבים הקוונטיים.
 
משמעות המושג "אור" במובנים הרוחניים רחבה הרבה מזו הגשמית והוא משמש לתיאור תוכן פנימי שיש בו יכולת להפיח חיים. לחילופין, הוא מתאר משמעות שכלית או רגשית ב"כלי" (גוף) האוצר אותו. כלי זה יכול לבטא את האור – או לחסום אותו. כמובן שחייבת להיות התאמה בין עוצמת האורות לבין יכולתו של הכלי להכיל אותו.
 
פנימיות התורה (קבלה וחסידות) מצטיינת בכך שהיא מתארת את מצבם הראשוני ביותר של הדברים, כפי שהם נרקמים באלוקות עוד לפני בריאת הזמן והעולם. 'לפני' לא במובן של זמן, כי מדובר לפני שנברא הזמן, אלא "לפני" ערכי, שמבטא מעלה רוחנית.
 
ובכן – אי שם, "לפני" שכל מה שמוכר לנו היה, מתוארת תופעה שמוגדרת "אורות מרובים וכלים מועטים". תופעה זו גרמה למאורע שממשיך לחזור על עצמו בווריאציות שונות גם בבריאה ונקרא "שבירת הכלים" והוא התוצאה של חוסר התאמה בין אורות לכלים. לדוגמה: אדם שאיננו מסוגל להכיל בשורה חריפה ומתעלף, או ילד שמגיב בהתקף זעם אלים כאשר לא נותנים לו את מה שהוא רוצה.
 
תוצאה זו מתבטאת, בין השאר, בחוסר היכולת הטראגי שלנו להכיל, כלומר לקלוט – להבין – להרגיש – לדעת – לראות ובקיצור: לחוות בקביעות אלוקות בבשרנו הגשמי. במערך החושים, השכל והרגש המודעים שלנו. וזאת כחלק ממנגנון הגנה שמופעל לטובתנו על מנת למנוע מהנפש לקרוס תחת עוצמת החוויה.
 
אך בקרוב מאוד – ישתנה הכול. אנו עומדים על מפתנה של תקופת הגאולה השלמה – תקופה בה הארה אלוקית אין סופית תשטוף את היקום, ולמרבה הפלא – הפעם לא יישבר שום דבר. הבריאה תהיה מסוגלת לחוות אין סוף אורות (גילויים) אלוקיים בנחת ומתוך שמחה. הכלים שהתרחבו במהלך 5774 שנות קיומו של הקוסמוס מוכנים עתה למודעות שלמה ונצחית אל עצמותו ומהותו יתברך.