מחקרים שעקבו אחר מיני חיות שונים כחתולים, דולפינים, פילים, קופים ועוד מלמדים שבני המין האנושי אינם המתאבלים היחידים על אובדן יקיריהם. רבים מחוקרי בעלי החיים מודים כי מגוון רחב של חיות מקוננות ואבלות על מותו של מישהו קרוב. השטח המחקרי עוסק בקוגניציה ורגשות בקרב בעלי חיים נקרא "אנתרופולוגיה ביולוגית" והוא עבר מהפך תפיסתי בעשר השנים האחרונות. יותר לא מתארים תגובות של צער חייתי במונחים 'יבשים' כגון: "שינוי בהתנהגות לאחר מות פרט דומה". לא פוסלים השלכת רגשות אנושיים על בעלי חיים.
 
תחושת אבלות כבר מזוהה אצלם, כאמור. האם ייתכן כי תחושה זו מעידה גם על קיומן של תחושות נוספות? חוקרים שונים מחפשים הגדרה נכונה למונח 'צער', כך שתתאים גם למשמעותה וביטוייה אצל בעלי חיים. ומוכרח להיות שיש להם צער, שכן ללא צער לא שייך להתאבל.
 
קיומם של רגשות בקרבם של בעלי חיים מעולם לא היה מוטל בספק בכל האמור במקורותינו הקדושים. התורה אוסרת לצער בעלי חיים. לא בכדי, השחיטה הכשרה – בשונה משיטות הריגה הנקוטות אצל גויים – גורמת לבהמה הכי פחות כאב. התורה אף מחייבת לדאוג לרווחתם של בעלי החיים. לדוגמה: אסור לאדם שברשותו בעלי חיים לאכול בעצמו לפני שהגיש לבעלי החיים את מנתם.
 
אך לא רק תחומי הצער של בעלי החיים תופסים מקום בתורה, אלא גם תחומים של אושר. באושר הבלתי נתפס של הגאולה האמיתית והשלמה יהיה גם לחיות חלק משמעותי. נביאי הגאולה מתארים התנהגויות פנטסטיות מעולם החי, שכיום נראות כבלתי טבעיות ובזמן הגאולה תהיינה דבר שבשגרה. התנהגויות המתארות מצב רגשי של קרבה, אחווה ושיתופיות חייתיות בין מינים שכיום נחשבים לאויבים: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, אריה כבקר יואכל תבן... ושעשע יונק על חור פתן".
 
לתופעות הללו יש משמעויות רוחניות העמוקות. אך מעבר לכל המשמעויות, ברור שכל זה יתרחש גם כפשוטו. השלווה והאושר של ימות הגאולה יחבקו גם את בעלי החיים.
 
במקביל, תיעלם גם החייתיות האנושית שאפיינה אומות מסוימות, שנודעו באכזריותן ובטבען הקרבי ושפכו דמים למכביר במלחמות מיותרות לאורך כל ההיסטוריה. כך מעיד הרמב"ם: "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר,  ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את השם בלבד".