בעיה בוערת במיוחד בפיזיקה היא שוני בהתנהגות החומר כאשר הוא צבור במאסות גדולות, ככוכבים, למשל, לבין התנהגותו במאסות קטנות, כחלקיקים תת-אטומיים. היות ואותם חלקיקים מרכיבים הן את המאסות הגדולות והן את הקטנות, לא ברור מדוע אפוא מתקיימות שתי מערכות חוקים שונות – אחת עבור "חתיכות" גדולות של חומר ואחת עבור חלקיקיו הזעירים?
 
לפיזיקאים העיוניים ברור היום, כי חייבת להיות תיאוריה שמאחדת את הכול. מזה עשרות שנים עוסקים במאות מעבדות ומכוני מחקר סביב העולם מיטב המוחות המדעיים ומחפשים בקדחתנות את "תיאורית השדה המאוחד", שתתאר את הכוח היסודי הראשוני האחד שמפעיל את המערכות כולן.
 
בדומה לתיאורטיקנים של הפיזיקה, תוהים גם אנשים חושבים אחרים, אם כי בשפה אחרת, אך במבנה רעיוני זהה, לאמור: כיצד זה יכול להיות שאותו אלוקים כביר, ענק, שבורא גלקסיות ומטיחן זו בזו, שבורא ומחדש את הזמן עצמו ומעצב את המרחב הקוסמי המתפשט על אין-סוף מימדיו כרצונו, זה שאין לו התחלה ואין לו סוף בשום מימד שהוא – איך זה יכול להיות שאכפת לו אם אני, הקטן, המטייל לי במכולת השכונתית, אושיט את ידי אל הטונה הכשרה או אל הקופסא הדומה שלידה? אם אמרתי אמת לאמיתה או שיקרתי קצת? אם ביליתי במקום כזה או אחר?
 
לרבים וטובים לא מסתדרות הדרישות הדתיות היומיומיות מנבראים פעוטים וחולפים שכמונו ("חלקיקים") דווקא בגלל גדולתו הפנטסטית, הבלתי נתפסת של הבורא, שלפי הגיונם עסוק בוודאי בעניינים גדולים יותר...
 
והנה באים (אפילו) הפיזיקאים וטוענים באוזנינו: אתם טועים! זה לא יכול להיות ככה. חייבת להיות ישות אחת מאחורי הכול. משהו שסדרי הגודל כפי שנתפסים אצלנו (קטן וגדול, אטום וכוכב) אינם משמעותיים עבורו והוא מתייחס אל כולם באכפתיות שווה. הם, הפיזיקאים, מבטיחים: תראו שאנחנו עוד נגלה את האחד המאחד והמאוחד הזה.
 
אבל חבל לחכות לתוצאות הניסויים והמחקרים. הפיזיקאים וכל היהודים מוזמנים לבוא וללמוד בתורת חסידות חב"ד על הנושא, המוגדר ביהדות: "השווה, ומשווה קטן וגדול". כאשר לומדים עניין זה (כמו כל נושא אחר) כפי שהוא מבואר ומואר בתורת חסידות חב"ד – אי-אפשר שלא להבין כיצד דווקא בגלל אינסופיותו, אין אצל הבורא הבדל בין דברים "גדולים" ל"קטנים".
 
המיוחד מכול הוא, שבבוא הגאולה האמיתית והשלמה – תכף ומיד ממש – לא רק נבין זאת על הנייר. כפי שמסביר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, אנחנו נוכל לראות את התגלמות הרעיון במוחשיות, לעיני הבשר שלנו.