בברכת המזון של יום השבת אומרים: "הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". הכוונה, כמובן, לגאולה השלמה, שמכונה מנוחת עולמים. גם המלאכות האסורות בעשייה בשבת קשורות לגאולה. אלו מלאכות שבמובנן הרוחני לא תהיינה נעשות באחרית הימים. להלן כמה דוגמאות:
 
איסור 'בורר'. כיום, כאשר עושים שימוש נכון בחפצים גשמיים לעבודת הבורא, בוררים כביכול את הממד הטוב שבהם ומפרידים אותו מהרע (מהפוטנציאל של שימוש רע). לעתיד לבוא לא יהיה צורך 'לברור' ולהפריד בין הטוב לרע, משום שכלל לא תהיה מציאות של רע בעולם. לכן גם כיום, בשבת, זו מלאכה שלא נעשית.
 
איסור 'מבעיר'. כיום, כאשר מקיימים תורה ומצוות, מבעירים ומחממים את הנשמה. לעתיד לבוא לא תהיה אפשרות להבעיר ולחמם את הנשמה. וכמו שדרשו חז"ל על הפסוק "היום לעשותם" – "ולא למחר לעשותם". 'למחר' זהו כינוי לעידן הגאולה השלמה, ובו לא תהיה לעשייה את המשמעות ה'מחממת' שיש לה היום. זו הסיבה שכיום, מחד גיסא, אסור להבעיר אש בשבת, ומאידך גיסא, מצווה להדליק נר לפני כניסת השבת – כי גם ברוחניות לא נוכל להצית אש של קדושה ב'יום שכולו שבת', אלא כעת מוטל עלינו להצית את האש שתאיר בנשמותינו גם בגאולה השלמה.
 
איסור 'מבשל'. ההלכה מפרידה בין שני סגנונות בישול: בישול באש ובישול בשמש. בישול באש מסמל תיקון באמצעות מעשי ידי אדם. בישול בשמש מסמל תיקון באמצעות הטבע האלוקי. לעתיד לבוא לא יהיה צורך בשום תיקון מעשה אנוש, משום שהקדוש-ברוך-הוא יביא בעצמו את הטבע לכל שלמות אפשרית. וזו הסיבה שבשבת אסור לבשל באש ומותר לבשל בשמש – בדומה למציאות שתהיה בגאולה, בה הכול יהיה 'מבושל' ומתוקן ללא מעשי ידי אדם.
 
איסור 'צד'. הדברים הבאים מופיעים בספר 'בן איש חי' ומצוטטים כלשונם: "בשבת, שהוא מעין עולם הבא, הרומז לזמן הגאולה שאין שם מצודה, ולא יהיו ישראל ניצודים עוד – נאסרה בו הצידה, כי הצידה אינה אלא בזמן החול, שהם רומזים לזמן הגלות שישראל ניצודים ועומדים בתוך המצודה".
 
בעניין זה ראוי לציין את דברי הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, לפיהם בתקופתנו כבר התחלנו להשתחרר מן המצודה הזו, והגויים כבר מאפשרים לבני ישראל בכל מקום שהם לקיים תורה ומצוות ואף מסייעים להם בכך. זהו אחד מהסימנים הרבים כי הגאולה כבר ממש ניצבת על פתחנו ומחכה כי 'נסחב' אותה לתוך עולמנו אנו.