ליהודי יש נשמה אלוקית, אך יחד איתה פועל הכוח של הגוף הגשמי, שמכונה בשפה החסידית "נפש בהמית". ה'בהמה' הזו היא אויב פנימי, היא מסרבלת ומפריעה לעבוד את ה'.

"כי תצא למלחמה על אויבך" -  אנו יודעים את האויב, מודעים למלחמה הפנימית. המשימה: לנצח את היצר, לא לתת לו להשתלט עליך.

איך נלחמים?

יש דרכים של שבירה. לשבור את היצר על ידי התנתקות מהעולם, התבודדות, צום, נזירות, פרישות. זו לא דרך יהודית.

היהדות מתנגדת לשבירת הגוף. יהודי נדרש ל"ברר" את הגוף, לנצל את כוחותיו לטוב, לזכך אותו,  להפוך את הבהמה עצמה, את האויב, לכלי מסייע לעשיית טוב.

זו מלחמה לא פשוטה, והיא מוטלת על כל אחד.

איך מצליחים בעבודה הזו?

"כי תצא למלחמה" -

צריך רק לצאת, רק להחליט, שאתה עושה משהו עם עצמך, להשתדל, לקחת החלטה טובה, לעשות צעד, ואז "ונתנו ה' אלוקיך בידך" - ה' מבטיח שתנצח ולא תובס.

ולא די בסתם נצחון אלא הפסוק ממשיך:

"ושבית שביו"- אתה עוד תצליח לקחת ממנו כוחות ולהפוך אותם לכוחותיך אתה - כחות של טוב וקדושה.

צריך רק להחליט, לצאת ולצעוד את הצעד הראשון קדימה.