המשפט שנשמע בחלל הרכב הדריך את חושיו של הרב שמואל לו. הרב לו מכהן כשליחו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח בלונדון, ומרבה להסתובב בעולם כמרצה מבוקש ליהדות. כעת, עשה הרב לו את דרכו בקליפורניה, שם נועדה לו הרצאה, ותוך כדי נסיעה האזין לתוכנית רדיו פופולארית, בה התארחה דמות ידועה בציבור היהודי בארצות-הברית.
מסיבות שונות, נימנע מלנקוב בשמה של הדמות. לצורך הסיפור נקרא לה מר גולדברג מאטלנטה. מר גולדברג סיפר על עצמו, ובין הדברים התבטא כי כל הצלחתו בחיים נזקפת לזכותו של הרבי מליובאוויטש.

הרב לו הסתקרן מאוד. מה לאותו גולדברג ולרבי מליובאוויטש? הרב לו לא שקט על שמריו ומיהר ליזום פגישה בינו לבין מר גולדברג. כעסקן ציבורי, הרבו אנשים להיפגש עם מר גולדברג, ומר גולדברג היה בטוח שגם הפגישה הזו תישא אופי עסקני. לכן הוא הופתע מאוד משאלתו של הרב לו שעה שישב מולו: "שמעתי אותך לא מזמן ברדיו, זוקף את הצלחתך בחיים לרבי מליובאוויטש. אפשר לשמוע על כך פרטים?".

"בהחלט", חייך מר גולדברג לשמע הפנייה הבלתי צפויה והואיל לשטוח את סיפורו:

"בימי עלומיי למדתי באחת הישיבות בניו יורק ועשיתי חייל בלימודיי. נחשבתי לסמל ומופת של תלמיד, המרווה נחת את הוריו ומוריו. לאחר כמה שנים הכרתי את אשתי ונישאנו בשעה טובה.

"כמה שנים לאחר החתונה, התחלתי להרגיש שהתורה ומצוות שאני מקיים חסרות רוח-חיים. מין משהו שמבוצע מכאנית, 'מצוות אנשים מלומדה'. הרגשתי עם זה רע מאוד. הוטרדתי מאוד מהמחשבה, להיכן נעלמה כל בערת הקדושה הפנימית שאפיינה אותי כבחור צעיר. הרגשתי בנפשי, כי למרות כל הידע התורני הצבור בתודעתי, אני עומד להילכד במלתעות האדישות, מה שעשוי מאוד לגרום לי להימנע חלילה מלהקפיד כראוי על קיום כל המצוות.

"הדרדור הפנימי שלי החריף והעמיק מיום ליום. לכתחילה, לא שיתפתי את אשתי בסוד העניין. לא מצאתי בעצמי כנות ואומץ לב במידה הנדרשת לכך. עד שיום אחד, החלטתי לשים קץ לתהליך הרע אליו נקלעתי. אזרתי אומץ ושוחחתי עם אשתי בגילוי לב. התוודיתי בפניה, חשפתי את מצפוניי והבעתי חשש כבד כי בדרך בה אני שרוי לא ירחק היום ואגיע להתנתקות מוחלטת מאורח חיים דתי.

"רעייתי העריכה את גישתי הכנה. היא חשבה מעט, אחר הציעה רעיון: 'לדעתי, אתה מוכרח לפגוש מישהו שמעורה היטב בנעשה בעולמנו ויחד עם זאת קשור בעבותות אמת לקדוש-ברוך-הוא ותורתו. בעיניי, האישיות היחידה שעונה באבסולוטיות על הגדרה כזו היא הרבי מליובאוויטש'.

"שמעתי לדבריה והחלטתי ליזום לעצמי פגישה עם הרבי. התקשרתי למזכירות הרבי ונעניתי על ידי הרב חדקוב (ז"ל) – מזכירו האישי של הרבי עשרות בשנים. 'אני רוצה לקבוע פגישה עם הרבי', השתדלתי להישמע הכי נחוש שאפשר.
"'מי הדובר?', שאל הרב חדקוב בטון מתנגן.

"'יהודי מאטלנטה', השבתי, מתוך רצון להישאר בעילום שם.

"'התור הפנוי הקרוב ביותר הוא בעוד שבעה חודשים', אמר לי.

"הרגשתי שעולמי חרב עליי. שבעה חודשים?! מי יודע מה יקרה עד אז?! 'זה דחוף!', זעקתי לתוך השפופרת. 'כל קיום התורה ומצוות שלי תלוי בזה!', קראתי מנהמת לבי.

"הרב חדקוב זיהה כנראה בקולי מצוקת אמת וביקשני להמתין מעט. שמעתי אותו מדבר עם מישהו באמצעות קו טלפון נוסף. כעבור כמה שניות חזר אליי: 'הרבי אומר כי אין צורך שתבוא לפגישה. תוכל להתייעץ בעניינך עם מר גולדברג מאטלנטה'...

"'תודה רבה', פלטתי בקול רפה וניתקתי את השיחה – נפעם והמום. המילים הספורות הללו הלמו באוזניי כסופת רעמים. הרבי מציע לי להתייעץ עם... עצמי. איזו רוח הקודש! נפעמתי בלא קול. הרבי יודע בדיוק מי אני!

"הכתה בי ההכרה, כי הרבי בעצם אומר לי: שאל את עצמך את כל השאלות, משום שיש לך את התשובות עליהן. הרבי פשוט כיוון אותי לדלות מעצמי אוצרות רוח שהדחקתי.

"וזה הספיק לי. עשיתי כעצת הרבי, שאלתי את עצמי – ונעניתי! גיליתי את אוצרות הרוח הכבירים שנמצאים בנפשי פנימה. בתוך זמן קצר עליתי על דרך המלך, חזרתי אל ממדיי הטבעיים הישנים והאהובים, שבתי לחוש מחובר אל התורה והמצוות בכל נימי נפשי".

מר גולדברג הישיר מבט לרב לו. "זו אפוא המשמעות של המשפט שהשמעתי בתוכנית הרדיו. הרבי, במילים ספורות, יישר את כל ההדורים בנפשי ועזר לי להכיר את האמונה האיתנה והמוצקה שלי עצמי – ולפרוח".