עד לפני כשלושים שנה סברו רוב הפסיכולוגים והפסיכיאטרים שתינוקות וילדים קטנים הם חסרי היגיון. טענו כי תהליך החשיבה של ילדים הוא בלתי רציונאלי (לא הגיוני) ו"קדם סיבתי". כלומר: שילד איננו מסוגל להבחין בין סיבה לתוצאה.
 
שיטות מחקר מודרניות שראשיתן בשלהי שנות השבעים, מסתמכות על מעשיהם של ילדים צעירים ולא רק על דבריהם, והגיעו לתוצאות שהכו בהלם את החוקרים. הן הוכיחו כי ילדים מנהלים ניסויים, מנתחים סטטיסטיקות ומפתחים תיאוריות אינטואיטיביות בתחומי הפיזיקה הראשונית, הביולוגיה שבה הם נתקלים והפסיכולוגיה של הסובבים אותם. וכל זאת – במהירות ובעוצמת למידה פנטסטיות.
 
בעקבות תוצאות אלו התחילו חוקרים לחקור ולהבין יותר את מנגנוני המוח החישוביים של תינוקות וילדים, והגיעו לממצאים מהפכניים. הם מורים כי לתינוקות יכולת מתמטית מופלאה לנתח סטטיסטיקות. על סמך חוויות מעטות, הם יכולים להבין משמעויות משותפות, לחזות סבירויות עתידיות, להפריד בין עיקר לטפל ולפענח משמעויות רגשיות של הבעות פנים וצלילים. הבחירות שלהם אינן אקראיות. הם בהחלט מבינים את משמעותן של סיבה ותוצאה. חלק מן החוקרים סבור היום כי תינוקות חייבים להיוולד עם ידע לגבי הדרך שבה צפויים להתנהג אנשים. אחרת, אי-אפשר להסביר איך כל זה מתחיל!
 
במשנתו הכבירה של אדמו"ר הזקן, מייסד שושלת חב"ד, נאמר כי תינוקות נהנים מזיכרונות מהעולם העליון שחוו טרם לידתם (טרם כניסת הנשמה בגוף). לא ניתנת להם אז היכולת לדבר, שכן לו היו משתפים אותנו בידע האולטימטיבי שלהם היינו מאבדים את חופש הבחירה בין טוב לרע. היה ברור כשמש בצהריים שכל הטוב והנכון גנוז בתורה ובמצוותיה, היה ברור לשם מה בדיוק נברא כל אחד, וכך היינו מפסידים את השכר העצום השמור למי שעושה את הטוב והנכון מבלי לזכור חוויות ותובנות מהעולם העליון. בשנים הראשונות לחיים מתרחשים אפוא במקביל שני תהליכים הפוכים: שכחה ולמידה. שוכחים את הקיום הקודם ולמדים – בעזרת זיכרונות לא מודעים מהעולם העליון – את הקיום החדש.
 
זו הסיבה שהרבי מליובאוויטש מלך המשיח מבקש לבחור בקפידה את התכנים שמציגים בפני תינוקות, להקיף אותם באביזרי קדושה מהרגע הראשון ובכלל – להיזהר מאוד בכל מה שמשמיעים ומראים להם. למשל: לא רק להימנע מלגדל בבית חיות טמאות, אלא גם לא להחזיק צעצועים ובגדים שנושאים דמויות שלהן. כך מגדלים את הדור האחרון לגלות, שיהפוך במהרה לדור הראשון לגאולה.