השבוע אנו קוראים את הפרשה השניה בתורה, פרשת נח.
 
בשבוע שעבר קראנו את פרשת בראשית, ובה תיאור בריאת העולם וכל אשר בו וכן האדם ואשתו, וההיסטוריה של עשרת הדורות הראשונים בעולם, עד זמנו של נח.
 
כאשר העולם החל להתמלא במעשים רעים, הקב"ה רצה להשמידו, אך נח מצא חן בעיני ה'.
 
השבוע התורה ממשיכה עם סיפורו של נח. ה' אומר לנח שהוא יביא מבול כדי להשמיד כל נפש חיה, אך נח ומשפחתו ישרדו.
 
בעליה הראשונה, ה' נותן לנח ציווי מפורט כיצד לבנות תיבה, וכן להכניס אליה זוג מכל מין חי על האדמה.
 
רש"י כותב שבניית התיבה ארכה מאה ועשרים שנים, זאת על מנת שאנשי דורו יראו אותו בונה את תיבת הענק וישאלו על כך. אז יענה להם שהקב"ה עומד להביא מבול, וכך תהיה להם האפשרות לחזור בתשובה.
 
העליה השניה ממשיכה עם ההכנות למבול: נח לקח שבעה זוגות חיות מכל החיות הטהורות, וזוג אחד מכל החיות הטמאות. רש"י מציין לעובדה כי נח ידע להבדיל בין החיות הטהורות לטמאות עוד קודם שניתנה התורה, ומכאן שלמד תורה עוד קודם לכן.
 
המבול החל לפי המסורת בתאריך י"ז לחודש אב, בשנת 1656 לבריאה. נח ובניו, ושאר בני המשפחה וכן שאר החיות היו בתיבה.
 
בעליה השלישית מתארת התורה את המבול.:
 
הגשם ירד במשך ארבעים יום וארבעים לילה, והמים כיסו את ראשי ההרים הגבוהים ביותר. המים כיסו את הארץ במשך מאה וחמישים ימים, ובאותו זמן הושמדו כל החיות והיצורים שהיו בעולם (לבד מאלו שהיו בתיבה, ומהדגים כמובן).
 
בסופו של דבר, החלו המים לשקוע, והתיבה נחה על הרי אררט.
 
בעליה הרביעית ה' אומר לנח לצאת מן התיבה עם אשתו ובניו ונשותיהם. הם ושאר החיות שבתיבה. משיצא, בנה נח מזבח והקריב עליו קרבנות לה'.
 
הקב"ה נשבע שלא ישוב להשמיד את העולם כיצד שהשמיד את דור המבול. הקב"ה בירך את נח ובניו בברכת "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה".
 
באותה עת נתן הקב"ה לבני האדם את הרשות לאכול בשר (קודם לכן היה הדבר אסור). יחד עם כך ציוה הקב"ה את האיסור לרצוח. אלו הם שתי מצוות מתוך שבע מצוות בני נח, בהן מחוייבים כל בני האדם בעולם, ללא הבדל דת וגזע:
 
א. להאמין בא-ל אחד - לא לעבודה עבודה זרה.
ב. לכבד את הקב"ה - לא להשתמש בשמו לשוא.
ג. לכבד את מין האדם - לא לרצוח.
ד. לכבד את המשפחה - האיסור של גילוי עריות.
ה. לכבד את זכותו של האחר - לא לגנוב.
ו. ליצור מערכת משפט.
ז. לכבד את הבריאה - שלא לאכול בשר מחיה בעודה בחיים.
 
בעליה השישית אנו קוראים על הבטחת הקב"ה שלא יביא מבול נוסף על הארץ, והוא נתן סימן לכך: הקשת בענן (ישנה ברכה מיוחדת אותה אומרים כאשר רואים קשת).
 
העליה השביעית מספרת את סיפורו של מגדל בבל: בני האדם התחילו לבנות מגדל גבוה, על מנת להגיע לשמים ולהלחם בה'.  כאשר ראה ה' שבני האדם דוברים שפה אחת ומשתמשים באותה אחדות כדי להלחם בו, החליט לבלבל אותם על ידי שיצר שפות רבות, ומכאן השם "בבל".
 
בסוף העליה התורה אנו קוראים על תרח, אביו של אברהם אבינו, וכן על אברם - שיהפוך מאוחר יותר לאברהם. אנו אף קוראים על חתונתם של אברם ושרי ועל ילדיהם.