לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְהֹוָה

יומו האחרון של רבן של ישראל

ביומו האחרון של רבן של ישראל, משה רבינו, יום ז' אדר, עסק בהכנת העם לדורי דורות: בחצי היום הראשון כתב שלוש עשרה ספרי-תורה וכינס כל שבט משבטי ישראל ונתן להם ספר התורה [וספר נוסף נטל המלאך גבריאל לשמים והראהו לכל הצדיקים ולבית-דין של מעלה. ואז הניחו בקודש הקודשים].

אחר-כך הלך משה לביתו (אוהלו) של ממלא מקומו יהושע בן-נון, כינס את כל העם לכבודו, ומשה עצמו שירת את יהושע ערך וסידר את הספסלים וכו', הלביש את יהושע ונתן עליו עטרה וכובע של מלכות, וישב להאזין לדרשתו של יהושע.

אז כינס משה את כל העם וכרת ברית בינם להקב"ה (כמסופר בפרשתינו) ובירך כל שבט משבטי ישראל (כמסופר בפרשת "וזאת הברכה"). היה זה מעמד מיוחד במינו, התאספו כל העם ממש, מראשיו ומנהיגיו עד הפשוטים שבפשוטים, גברים, נשים וטף, וכל נשמות ישראל שיוולדו במשך עד סוף כל הדורות - "את אשר איננו פה עמנו היום" - כולם נקבצו למעמד כריתת הברית.

סדר כריתת הברית

ברית זו, אומרים חז"ל, היא אחד משלש בריתות שכרת משה בין ישראל לה': 1) ביציאת מצרים. 2) במתן תורה בהר סיני. 3) בערבות מואב, ביומו האחרון, עליו מספרת פרשתינו ש"כינסם משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית" (רש"י).

לא היה די בכריתת הברית הראשונה והשניה, כי בינתיים חטאו בעגל ונגזרו עונשים קשים, לכן שב משה וחידש את הברית, ובמיוחד בעת זו עם כניסתם לארץ, זקוקים היו לברית שתגן עליהם מפני האוייבים.

כך היה סדר כריתת הברית:

תחילה הודיע משה שישראל יעמדו על הר גריזים והר עיבל וישמעו את הברכות למקיימי התורה והמצוות, ואת הקללות והתוכחות למפיריה, כששמעו זאת נפלה עליהם אימה ופחד "אמרו מי יוכל לעמוד באלו", אך משה פייסם ועודד רוחם, באומרו: הביטו וראו למרות שחטאתם והכעסתם את ה' עד היום, "לא עשה אתכם כלייה והרי אתם קיימים לפניו"! זאת ועוד (כט,ב): "המסות הגדולות אשר ראו עיניך, האותות והמופתים וגו'. נתן ה' לכם, לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע גו'". כששמעו ישראל את הדיבורים המופלאים התעודדו והתחזקו ועמדו "נצבים" "בקומה זקופה" כמלכים, אז הגיע העת לכריתת הברית של ישראל עם ה'.

לכן מיוחדת כריתת הברית שבפרשתינו: 1) היא נעשתה באלה ובשבועה. 2) בני ישראל היו במעמד ומצב מיוחד "אתם נצבים", עמידה בתוקף לקיום המצוות. 3) השתתפו בברית גם נשים וילדים,  ככתוב "טפכם נשיכם גו'". 4) גם נשמות ישראל מכל הדורות עברו בברית זו.

מיוחדת ברית זו גם בקיומה הנצחי: כל ראש השנה לאורך כל הדורות היא מתחדשת, וזה סוד הפסוק "אתם נצבים היום", היום זה יום ראש השנה, שמידי שנה בראש השנה מתחדשת הברית והשבועה בין הקב"ה לישראל, בעת שמזכירים אותה בתפילות ראש השנה בברכת "זכרונות" שבתפילת מוסף.

לכן בלוח היהודי נקבע שלעולם בשבת שלפני ראש השנה קוראים פרשת "אתם נצבים", כלומר שתמיד לפני ראש השנה קוראים ונזכרים ומחדשים את הברית המופלאה בין הקב"ה לישראל, כהכנה ליום הדין. "כריתת ברית" ומעלותיה
גם אהבה גדולה ועצומה בין ידידים נאמנים עלולה להתרופף ולהיפגע במשך הזמן עקב הפרעות ומניעות מבית ומבחוץ, או בשל דעות שונות ומנוגדות, אינטרסים מנוגדים והפוכים, או ליקויים בתקשורת השכלית או הרגשית וכדומה;
כדי שהידידות והאהבה תשמר לנצח ולא תתערער, "כורתים ברית" שבועה והחלטה נצחית שהתקשרות תתקיים לעולם ועד, ושום דבר לא יפגע ויחליש אותה, גם אם בקשר הרגשי או השכלי יהיו הפרעות וקלקולים - יישארו ידידים נאמנים!
במעשה כריתת הברית יוצרים חיבור וקישור על-שכלי ורגשי ברית של "התקשרות עצמותית", המחברת את עצם המהות של שניהם, ואין שום דבר שיכול לפגוע ולקלקל את הידידות!

כך גם בנוגע לברית בין היהודי להקב"ה:

למרות שדברים רבים עלולים לפגוע בהאהבה - חטאים ועוונות נגד רצון ה', או להיפך כשרואים צדיק עובד ה' בנאמנות הסובל מקשיים וצרות גשמיות, "צדיק ורע לו", והקב"ה כביכול אינו מטיב עמו בגשמיות למרות היותו תמים וישר דרך - שכל זה עלול למנוע ולעכב את גילוי ופריחת האהבה;

הרי על-ידי כריתת ברית בין ישראל להקב"ה, נוצר חיבור והתקשרות שאינו תלוי בשום דבר ומעשה, אפילו לא בקיום התורה והמצוות, התקשרות עצמותית בין ה' וישראל שלמעלה מטעם ודעת, ואין שום דבר המסוגל להחלישה ולפגוע בה.
לעולם ועד הקב"ה אוהב את עמו בני ישראל! נשבע הקב"ה וכרת ברית עם ישראל: בני אתם ולהחליפם באומה אחרת חס-וחלילה אי אפשר! ולעולם ועד היהודי אוהב ודבוק בהקב"ה!

איך כורתים ברית?

כמובן שכל אחד שואף להגיע לרמה מופלאה כזו של ידידות בינו לבין חבריו, בינו לבת זוגו, בינו לבני משפחתו, בינו להקב"ה, והשאילה הגדולה איך עושים זאת? איך מבצעים "ברית" ידידות אמיתית שלא תשתנה לעולם? מה כוחה המופלא של "כריתת ברית" ליצור קשר כה חזק ועמוק?

כך מתארים חז"ל את הליך כריתת-ברית: "עושין מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בנתיים, כמו שנאמר העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו". כלומר: לוקחים דבר שלם וחותכים אותו לשני חלקים ושני כורתי הברית עוברים ביניהם, כך נכרתת ברית.

על-ידי חציית דבר אחד לשני חצאים, מעשה של פילוג וניתוק, בונים קשר אמיתי ונצחי בין בעלי הברית:

כי כשם שדבר שלם שחוצים אותו לשני חצאים למרות שהחצאים נפרדים זה מזה, בעצם מהותם הם דבר אחד, כל אחד מהם הוא רק חצי ורק אם נצרפם מחדש הם יהיו שלמים; כך גם בעלי הברית באים להכרה שבעומק לבם ונשמתם הם אחד ממש, כל אחד מהם הוא רק חצי, בעצם מהותם הם מציאות אחת, וכאילו יש כאן אדם אחד המחולק לשני גופים!

אז הידידות והאהבה אינם נפגמים משום דבר, כי כמו שאדם נורמלי אינו מפסיק לאהוב עצמו למרות חסרונותיו ופשעיו, כי "על כל פשעים תכסה האהבה", אהבת עצמו מעלימה על כל פשעיו וחטאיו, כך אין פשעי הזולת מכסים ופוגעים באהבה ובידידות שבין שניהם, כי הברית הפכה אותם למציאות אחת, "בשר אחד".

כך אומר אדמו"ר הרש"ב (סה"מ, תרנ"ג): "כמו שהדבר הנכרת בלתי אפשרי שיהיה שלם כי-אם בהתאחדות שני חלקיו", כך גם "כל אחד ואחד הוא רק חצי ואין לו שלימות בלא זולתו", ואדרבה "גם אחר שכרתו אותו לשניים הרי הם בעצם אחד".

היהודי וה'

זה תוכנה של הברית בין היהודי להקב"ה - "ברית ה' אלוקיך", לגלות את ההכרה שיהודי והקב"ה הם דבר אחד, כאב ובנו שהם מהות אחת.

ה' כורת עמנו ברית שלא ימירינו בעם אחר, והיהודי כורת עמו ברית שידבק בו ובתורתו ולא ימירו באל אחר חס-וחלילה. וגם מי שאינו מקיים תורה ומצוות, בעצם מהותו הוא מחובר בברית למציאות אחת עם הקב"ה, וגם מי שנראה בעיניו שאין ברכת ה' שורה עליו, ויש לו נסיונות וקשיים רבים, זו הבטה לא מדוייקת: הקב"ה מביט עליו ושומר עליו כל רגע ורגע, ומשפיע לו כל טוב בגשמיות ורוחנית, בבני חיי ומזוני רוויחי, וכותבו וחותמו לחיים טובים ארוכים ולשלום [לכן אומרת התורה "לעברך בברית", העברה זו היא מלמעלה למטה, עליית ישראל לה']. משל מיצירת הריון
משל לכריתת ברית מהריון של אשה: כל דבר מגוף האדם ("תא") מורכב מ-46 כרומוזומים, אבל בזרע ובביצית חצי מכמות הכרומוזומים, רק 23, ובחיבור של הזרע והביצית שבכל אחד 23 כרומוזומים שב המצב להיות עם 46 כרומוזומים, בנקודה זו של החיבור נוצר הריון ומתחילים להתפחת חיי עובר.

כלומר דווקא הפיצול לשניים, "מחיצה מכאן ומחיצה מכאן", גורם שבחיבור המחודש יווצרו ויתפתחו חיים חדשים של עובר, שהוא תוצאה של ברית החיבור לאחד של שני חצאים.

ברית בין ה' לישראל

כאמור, במעמד המופלא של תקיעת שופר בראש השנה מזכירים את ברית הקודש בזו שבין ה' לישראל, ככתוב בתלמוד (ר"ה, לד,ב) אמר הקדוש ברוך הוא, אִמרו לפני בראש השנה "מלכיות", "זכרונות" ו"שופרות": "מלכיות" כדי שתמליכוני עליכם, "זכרונות" כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה, ובמה? "בשופר".

"זכרונות" זה הזכרת הברית שכרת ה' עם ישראל כפי שאנו אומרים במוסף של ראש השנה: ויזכר אלוקים את בריתו גו', וזכרתי את בריתי גו', יזכור לעולם בריתו גו', ויזכור להם בריתו גו' וזכרתי אני את בריתי אותך גו'. זכור לנו כו' את הברית ואת החסד ואת השבועה כו' ברוך אתה ה' זוכר הברית.

ביאור הענין: בראש השנה היהודי ממליך את ה' למלך, כמו אדם-הראשון שהמליך את ה' ביום שישי למעשה בראשית. ולכאורה כיצד יכול אדם לעורר אצל ה' רצון למלוך, הלא אין לו שום ערך ויחס בין בשר ודם לה' האין-סופי, ואיך אדם יכול להיות "עמו" של ה'?

על-ידי "זכרונות", בכוח הזכרת הברית שה' כרת עמנו, שבכך נקשר עמנו בקשר עצמי שלמעלה מטעם ודעת, וכך יהודי בשר ודם יכול להיות עמו של ה'.

לצורך כך על היהודי לגלות את מעמקי לב, וזה נעשה על ידי - ובמה? בשופר - שהוא קול פשוט המורה על אהבה מעומק הלב, הבאה לידי ביטוי בצעקת הלב ללא אותיות. ואז הקב"ה נעשה מלך על העולם, ושלימות מלכותו תתגלה בגאולה השלימה בקרוב ממש.