בסוף הסדר נוהגים להכריז: "לשנה הבאה בירושלים!". משמעות הבקשה היא כי נזכה שהגאולה תבוא תכף ומיד, וממילא נחגוג את הפסח הבא בירושלים הבנויה.

הגלות המצרית הייתה מין גיבוש לקראת מתן תורה. היום בו הסתיימה הגלות היה היום בו קיבלנו את 'תעודת החירות'. וזהו חג הפסח – היום בו הפכנו רשמית לעם שראוי לקבל את התורה

קריעת ים סוף הייתה ההשלמה של תהליך יציאת מצרים. המשמעות הרוחנית של יציאת מצרים היא התעלות מעל למיצרים וההגבלות שבנפש – וזה בדיוק גם התוכן הרוחני של קריעת ים סוף.

המילה 'טריפה' רומזת להימצאות מחוץ למקום הטבעי, ובכך היא רומזת גם אלינו – עם ישראל – כל עוד אנו נמצאים בגלות, מחוץ למקומנו הטבעי – בבית-המקדש השלישי

העיתוי של יציאת מצרים לא היה מקרי. דווקא בזמן בו הטבע בשיא פריחתו, התערב בו השם ביד רמה, שבר את חוקי הטבע וחולל את המופת הגדול של יציאת מצרים

המילה 'הלל' היא מלשון הילה, אור. על-ידי אמירת ההלל מושכים כביכול אור אלוקי עליון מלמעלה

על האותנטיות מעולם לא התנהל ויכוח. לכל הדעות, הכינו אבותינו במצרים את המצות במו ידיהם. וכך גם אנו – אלו שרוצים טעם אמיתי של אמונה אוכלים מצות עבודת יד

חג הפסח, קשור כולו עם ניסים ונפלאות למעלה מדרך הטבע. לכן הסעודה הנאכלת בו קשורה בדמותו של מנהיג שלמעלה מדרך הטבע. 

בגאולה השלמה יתבטל הרע לחלוטין ואף יהפוך לטוב. להבדיל מגאולת מצרים, בה לא הפך הרע לטוב. לכן לעתיד לבוא נאכל חמץ – בשונה מיציאת מצרים, בה נמנענו מזה

היצר-הרע וכל מה שהוא מייצג, זו מציאות שכבר נוצחה בעבר – ביציאת-מצרים. כך שבוודאי נצליח להמשיך ולנצחה – עד להכחדתה הסופית מן העולם

מצב בו הרע נרתם למען הטוב ונלחם נגד עצמו, צפוי בגאולה השלמה והקרובה. לאחרונה אנו עדים להתרחשות כזו: הקדוש-ברוך-הוא מכה את אויבי ישראל על-ידי אחיהם, עצמם ובשרם

בין אש למים -על החסך שבחיינו והצימאון אל האַין המגולם בקורבן הפסח

שינוי סדר הקושיות בא כדי להדגיש את התפקיד של המנהגים בחיים היהודיים. זה בא כדי לתקן את הלך המחשבה של חלק מן האנשים, המתיחסים למנהגים יהודיים כאל דבר בעל חשיבות משנית

חרות היא עמידה חפשית ועצמאית מבלי היתלות והתמכרות משועבדת לגורמים חיצוניים מפתים, המערימים על האדם והמפתים כאילו הם נושאים את מציאותם בכוחות עצמם והוא סוגד להם... ● פתיחתו של שולחן הסדר בהכרזת הזמנה לכל הרעבים ולכל אלה המתאווים לפסוח במחיצתנו, על אף היותם אינם משתייכים לשארי בשרנו וקרובנו - מטשטשת את הפער שברמות השונות שבמעמד החברתי

כאשר אנו קוראים על כך בתורה אנחנו שואבים כוח שגם כיום תהיה בנו אמונה נחושה ואיתנה. אנחנו שואבים כוח להצהיר בקול גדול – בדומה לאבותינו – אמונים בקדוש-ברוך-הוא ובהבטחותיו אלינו על ידי עבדיו הנביאים.

הסכנה בהתמהמהות לא הייתה מהמצרים. הדאגה הייתה שמא בקרב בני-ישראל יימצאו מי שיתחרטו ולא ירצו לעזוב את החיים המוכרים במצרים לטובת חיים חדשים במדבר.

210 השנים במצרים עשו את שלהן, ועם ישראל קצת התקשה להתחיל לחשוב על חיים אחרים ושונים. עד כמה שזה נשמע מוזר, הם לא כל כך היו להוטים לזכות בעצמאות ובחרות. 

אכילת מצה שאין בה כל טעם שייכת למצוות האמונה שאף היא למעלה מטעם ודעת

בגאולה השלמה נשוב להקריב את קרבן הפסח ויתר קרבנות החג. כתוצאה מכך יהיו כמה שינויים בעריכת ליל הסדר ובנוסח ההגדה

זו אפוא הסיבה שנס זה הונצח לדורות – כדי להזכיר לנו כי עלינו להשפיע על הגויים. על כל אחד ואחת מאתנו לדעת כי צריך לגרום לכל גוי שבאים עמו במגע לקיים את שבע המצוות המוטלות עליו

הגאולה ממצרים העניקה לנו את הזהות האמיתית והייחודית שלנו – בני חורין, החופשיים למלא את רצונו של מלך מלכי המלכים באין מפריע.

כל יהודי, בכל זמן ובכל מקום – צריך להתייחס לעצמו כאל מי שיצא ממצרים.

מצב זה, שגויים נאבקו בעד רצון הבורא, היווה דוגמית של מה שעתיד להתרחש בגאולה השלמה, כאשר יגיע העולם אל תכליתו האמיתית וכל ברואיו ישרתו באופן מובהק את הרצון האלוקי.

שם דווקא, במצרים, לא נגאלו הרשעים. אבל בגאולה הנוכחית ייגאלו גם הם.

תורת החסידות מרחיבה להסביר כיצד אף על פי שלא יישארו בעולם כוחות טומאה – תהיה לעבודתנו מעלה של קבלת-עול. ולכן נוסיף להזכיר את יציאת מצרים בימות המשיח. גם אז יהיה ביטוי (אם כי טפל באופן יחסי) ליתרון של יציאת מצרים.