נהוג לערוך ביום האחרון של פסח, לפנות ערב, סעודה המכונה "סעודת משיח". כך תיקן מייסד החסידות, רבי ישראל בעל שם טוב, משום שביום זה מאיר גילוי רוחני של המשיח.
 
בכל מוצאי שבת נהוג לערוך סעודה שנקראת "סעודתא דדויד מלכא משיחא" (סעודת דויד מלך המשיח). דויד המלך היה ראש השושלת של המשיח.
 
ההבדל הרעיוני בין שתי סעודות אלה מצוי ביסוד ההבחנה בתפקידיהם ובאישיותם של שני המלכים – דויד המלך ומלך המשיח. חז"ל אומרים כי מלך המשיח ודויד המלך מכונים "קיסר ופלגי קיסר" (מלך ומשנה למלך). מלך המשיח מכונה קיסר, ודויד – פלגי קיסר.
 
התואר 'קיסר' הוא מילה רומית שפירושה כרות. במשפחת המלוכה הרומית נולד תינוק בניתוח (זהו המקור לביטוי ניתוח קיסרי) והוא כונה בשל כך 'קיסר', גם לאחר שהתמנה למלך. בהמשך דבק הכינוי בכל המלכים בשושלת הרומית. המילה 'קיסר מתארת אפוא תופעה יוצאת דופן, וזהו התואר ההולם את מלך המשיח, שיחולל גאולה על טבעית לחלוטין. דויד המלך לעומתו, לא ניהל את מלכותו בדרך נס ולכן הוא נקרא רק 'פלגי קיסר' – המשנה לקיסר.
 
בתואר קיסר, שהנו לועזי, יש גם רמז לכך שלמשיח תהיה השפעה לא רק על עם ישראל, כמו דויד, אלא גם על הגויים.
 
מוצאי שבת הוא זמן שגרתי שאנו פוגשים בכל שבוע. לכן הסעודה הנאכלת בו קשורה בדמותו של מנהיג שהתנהל בדרך הטבע. חג הפסח, לעומת זאת, קשור כולו עם ניסים ונפלאות למעלה מדרך הטבע. לכן הסעודה הנאכלת בו קשורה בדמותו של מנהיג שלמעלה מדרך הטבע.
 
(התוועדויות תשמ"ח חלק שלישי עמוד 141)