יְרוּשָׁלַיִם, תש"ח. "אִמָּא," הִתְחַנֵּן יִצְחָק הַקָּטָן בִּשְׂפָתַיִם חֲרֵבוֹת, "אֶפְשָׁר קְצָת מַיִם? אֲנִי צָמֵא." לִבָּהּ שֶׁל אִמָּא נִקְרַע מִצַּעַר, אַךְ לֹא הָיָה בְּכָךְ כְּדֵי לְהוֹעִיל. "עוֹד מְעַט," לָחֲשָׁה אִמָּא בְּתִקְוָה שֶׁסָּפֵק הַאִם הִיא דִּמְיוֹנִית אוֹ מְצִיאוּתִית, "עוֹד מְעַט יָבוֹאוּ הַגִּבּוֹרִים שֶׁלָּנוּ, בְּשַׁיָּרָה, וְיָבִיאוּ לָנוּ מַיִם בְּשֶׁפַע, וְנוּכַל לִשְׁתּוֹת לִרְוָיָה..."
