לִכְבוֹד חַ"י בֶּאֱלוּל, יוֹם הֻלֶּדֶת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְאַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן

שָׁעָה קַלָּה לְאַחַר שֶׁהֶעֱבִיר אֶת הַמַּעֲטָפָה, חִפְּשׂוֹ אֶחָד מִמַּזְכִּירֵי הָרַבִּי. "זֶה שֶׁלְּךָ", הוֹשִׁיט לָרַב קוּנִין אֶת תִּיקוֹ הָרְפוּאִי. כְּתַב יַד קָדְשׁוֹ שֶׁל הָרַבִּי הִתְנוֹסֵס עַל הַתִּיק בְּאוֹתִיּוֹת קִדּוּשׁ לְבָנָה: "הָיָה וְהָלַךְ".

לִכְבוֹד כ' מְנַחֵם אָב, יוֹם הַהִסְתַּלְּקוּת שֶׁל ר' לֵוִי יִצְחָק שְׁנֵיאוֹרְסוֹן, אָבִיו שֶׁל הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ

"יֵשׁ לִי תְּנַאי אֶחָד, שֶׁאִם תִּהְיֶה מוּכָן לְקַיֵּם אוֹתוֹ אַסְכִּים לִסְלֹחַ לְךָ. הַתְּנַאי הוּא שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁתָּבוֹא לַעֲיָרָתֵנוּ, תִּתְאָרֵחַ אֶצְלִי בַּבַּיִת.

"מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת?!" כָּעַס סָשָׁה "דַּע לְךָ שֶׁאִם הַבִּקֹּרֶת תְּגַלֶּה שֶׁאֵינְךָ עוֹבֵד בְּשַׁבָּת, רַע וָמַר יִהְיֶה גּוֹרָלִי וְגוֹרָלְךָ! אִם תַּעֲזֹב הַיּוֹם מֻקְדָּם, תְּאַבֵּד אֶת מְקוֹם עֲבוֹדָתְךָ!" אִיֵּם הַמְנַהֵל, רוֹתֵחַ מִזַּעַם עַל עַקְשָׁנוּתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי.

"כָּל יְהוּדִי יָקָר מְאוֹד בְּעֵינַי הַשֵּׁם מְאֹד" הִסְבִּיר בְּחִיּוּךְ אֶת מַעֲשֵׂהוּ לְתַלְמִידוֹ. "לָכֵן רָאוּי שֶׁאֲוַתֵּר עַל כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי, הֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה הֵן בָּעוֹלָם הַבָּא, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לִיהוּדִי אֲפִלּוּ לִזְמַן קָצָר"...

לְאָשְׁרוֹ שֶׁל הֶחָסִיד לֹא הָיָה גְּבוּל. הוּא יָצָא אֶת בֵּית הַמִּרְקַחַת כְּשֶׁבְּיָדוֹ מִשְׁחָה צְהֻבָּה וְלִבּוֹ מָלֵא שִׂמְחָה עַל שֶׁהִצְלִיחַ לְמַלֵּא אַחַר הוֹרָאַת רַבּוֹ. סָמוּךְ וּבָטוּחַ הָיָה שֶׁהָרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא.

הַיְּהוּדִי שֶׁלָּנוּ הִגִּיעַ יַחַד עִם אִשְׁתּוֹ לַתַּהֲלוּכָה. הֵם נָתְנוּ לָרַב הֶרְשְׁקוֹבִיץ צֶ'ק עַל כָּל הַסְּכוּם שֶׁל הוֹצְאוֹת הַתַּהֲלוּכָה. עֲשָׂרָה חֳדָשִׁים לְאַחַר מִכֵּן נוֹלַד בְּנָם בְּכוֹרָם וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל 'מְנַחֵם מֶענְדְּל'.

מְלֵאֵי כַּעַס קָמוּ הַחֲסִידִים לִמְשֹׁךְ אֶת סִיר הַבָּשָׂר מִיָּדָיו, אַךְ ר' שְׁמוּאֵל אָץ רָץ וְהִצְלִיחַ לְרוֹקֵן אֶת הַסִּיר עַל כָּל תְּכוּלָתוֹ לְתוֹךְ פַּח הָאַשְׁפָּה.

לְרֶגֶל י"א נִיסָן, יוֹם הֻלַּדְתּוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ

"פַּעַם שָׁמַעְתְּ כַּדָּבָר הַזֶּה, שֶׁבְּאוֹתוֹ בַּיִת נוֹפְלִים שְׁנַיִם בְּהֶפְרֵשׁ זְמַן קָטָן מְאוֹד וְשׁוֹבְרִים דַּוְקָא אֶת הַיָּד? בְּכָל רֶגַע אֲנִי מְפַחֶדֶת שֶׁמָּא אֶפֹּל בָּרֶגַע הַבָּא וְאֶשְׁבֹּר חָלִילָה אֶת יָדִי הַשְּׁנִיָּה".

נִכְנַס הָרַבִּי לְלִשְׁכָּתוֹ, שָׁם חִכְּתָה לוֹ אִשָּׁה וּבְיָדָהּ תַּרְנְגוֹל. הִיא לֹא הָיְתָה בְּטוּחָה בְּכַשְׁרוּתוֹ שֶׁל הָעוֹף. הִסְתַּכֵּל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק עַל הַתַּרְנְגוֹל, חָשַׁב כַּמָּה רְגָעִים, וְאָמַר: "הַתַּרְנְגוֹל אֵינוֹ כָּשֵׁר וְאָסוּר לֶאֱכֹל אוֹתוֹ".

לִכְבוֹד י' שְׁבָט – יוֹם הִסְתַּלְּקוּת הָרַבִּי הָרַיַּי"צ – רַבִּי יוֹסֵף יִצְחָק שְׁנֵיאוֹרְסוֹן

הַמַּחֲזֶה שֶׁנִּגְלָה לְעֵינָיו הָיָה מַדְהִים וּמְאַיֵּם, עַד שֶׁכִּמְעַט מָעַד לְמַטָּה מִמְּרוֹמֵי הַסֻּלָּם. הָרַבִּי יָשַׁב מוּל הַחַלּוֹן, עֵינָיו הָיוּ פְּקוּחוֹת וְהִבִּיטוּ יָשָׁר. הֵן בָּעֲרוּ כְּלַפִּידִים וּפָנָיו לָהֲטוּ בְּאוֹר שֶׁלֹּא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה.

לְרֶגֶל יוֹם פְּטִירָתוֹ שֶׁל הָרַמְבַּ"ם - כ' טֵבֵת

לימים נרפא אותו חסיד באופן מפליא ביותר. רק קבוצת החסידים ששהתה באותה התוועדות הבינה את פשר הנס הרפואי.

באין ברירה נשאר ביום-הכיפורים ביער, עם ליבו השבור, התפלל בהכנעה רבה ובתחנונים. דמעות רבות שפך לפני ה' יתברך והתפלל מעומק הלב את תפילות היום

"יהודי יקר", השיב לו הרבי, "אם היית שומע איך שהריאה מתחננת שיכשירו אותה, שלא תהייה טריפה וכדי שתאכל על-ידי יהודי, לא היית אומר כך"! 

'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הֲרֵי אַתָּה אָבִינוּ, בָּנֶיךָ מִתְחַנְּנִים לְפָנֶיךָ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ. אֲנִי יֵשׁ לִי חֲמִשָׁה יְלָדִים, וּכְשֶׁהֵם מַתְחִילִים לִצְעֹק אֵינִי יְכוֹלָה לִסְבֹּל, וְאַתָּה, הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא, יֵשׁ לְךָ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה יְלָדִים. אַף אִם הָיָה לְךָ לֵב אֶבֶן, צָרִיךְ אַתָּה גַּם כֵּן לַעֲנוֹת לָהֶם. אַבָּא שֶׁבַּשָׁמַיִם, עֲנֵה לִילָדֶיךָ...!'

רַק בִּזְכוּת עַקְשָׁנוּתוֹ שֶׁל גַּבְרִיאֵל לִשְׁמֹר עַל הוֹרָאָתוֹ שֶׁל הָרַבִּי נִצְּלוּ חַיֵּי שְׁנֵיהֶם!

"בּוֹרֵא הָעוֹלָמִים! אִם בָּנֶיךָ לֹא שׁוֹמְרִים כָּרָאוּי עַל הַ'חַג' שֶׁנָּתַתָּ לָהֶם, קַח אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה, וּבְנֵה לָהֶם אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ!" 

לִכְבוֹד ה' אָב, יוֹם פְּטִירַת הָאֲרִ"י הַקִָּדּוֹשׁ

רַק לְאַחַר שֶׁהַסְּפִינָה הִתְרַחֲקָה מֵהָאִי נִזְכַּר רַבִּי זְאֵב בְּמַה שֶּׁאָמַר לוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב. מֶה עָנִיתִי לוֹ? הִצְטַעֵר רַבִּי זְאֵב. מַדּוּעַ לֹא סִפַּרְתִּי לוֹ עַל סִבְלָם שֶׁל הַיְּהוּדִים? מַדּוּעַ לֹא אָמַרְתִּי עַד כַּמָּה מַצָּבָם קָשֶׁה בַּגָּלוּת?

מִבְּלִי יְדִיעָתוֹ, הָאוֹרֵחַ נִקְלַע לְבֵיתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק רַבִּי יְחִיאֵל מֵאִיר, שֶׁהָיָה יָדוּעַ בְּכִנּוּיוֹ "הַיְּהוּדִי הַטּוֹב מִגּוּסְטִינִין". רַבִּי יְחִיאֵל שָׂמַח לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת הַכְנָסַת אוֹרְחִים וְהוּא הִגִּישׁ לוֹ כּוֹס מַשְׁקֶה חַם וּמִינֵי מְזוֹנוֹת.

לִכְבוֹד י"ב-י"ג תַּמּוּז, חַג הַגְּאֻלָּה וְיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁל הָרַבִּי הָרַיַּי"צ, רַבִּי יוֹסֵף יִצְחָק

לְאַחַר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת עָבַר שׁוּב מֶענְדִּי לְיַד מִסְעַדְתּוֹ שֶׁל אִיצִיק, אַךְ כִּמְעַט שֶׁלֹּא זִהָה אוֹתָהּ, הַמִּסְעָדָה שָׁקְקָה חַיִּים וּפִתְחָהּ לֹא נִשְׁאַר רֵיק לְרֶגַע, אֲנָשִׁים יָצְאוּ וְנִכְנְסוּ לְלֹא הֲפוּגָה וְאִיצִיק הָיָה עָסוּק עַד לְמַעְלָה מֵרֹאשׁוֹ בְּשֵׁרוּת הַסּוֹעֲדִים.

אַתָּה הוּא בַּעַל-הַבַּיִת עַל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, וְרַק אַתָּה יָכוֹל לִקְבֹּעַ מִי יִכָּנֵס וּמִי יִשָּׁאֵר בַּחוּץ..." סִיֵּם רַבִּי זְאֵב אֶת דְּבָרָיו, וְרַק אָז הֵבִין הֶחָסִיד אֶת פֵּשֶׁר קַבָּלַת הַפָּנִים הַמּוּזָרָה בַּלַּיְלָה הָרוּסִי הַקָּפוּא.

מָה רַבָּה הָיְתָה הַשִּׂמְחָה בְּבֵיתָם שֶׁל רְאוּבֵן וְשָׂרָה, כְּשֶׁכְּבָר בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל קִיּוּם הַמִּצְוָה מַצָּבוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הִשְׁתַּפֵּר. מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת הִבְרִיא בְּנָם עַד שֶׁמַּחֲלָתוֹ נֶעֶלְמָה כָּלִיל.

בַּלַּיְלָה הוֹפִיעַ בַּחֲלוֹמוֹ הֶעָנִי הַמֵּת. פָּנָיו הָיוּ מְאִירוֹת: "אַשְׁרֶיךָ שֶׁזָּכִיתָ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וּבָזֶה הֵבֵאתָ מְנוּחָה גַּם לְנִשְׁמָתִי", אָמַר לוֹ.