גם יהודים שלא קוראים לעצמם שומרים מצוות, גם לא שומרי מסורת – מודעים לקדושתו של יום הכיפורים. ביום זה ניתן לזהות בבתי הכנסת פנים שלא נראות בו באף יום אחר, ואפילו כאלו שלא מגיעים לבית הכנסת, צמים כמצוות היום ונמנעים מלעבוד בו.
 
כיצד למעשה נולד יום הכיפורים? – כידוע, לאחר שחטאו אבותינו בחטא עגל הזהב והכעיסו מאוד את הקדוש-ברוך-הוא, התחנן למענם משה רבינו בתפילות רבות שהתפרסו על פני שמונים יום (!) עשרה בתשרי היה התאריך בו נענה הקדוש-ברוך-הוא לתפילות וניאות לסלוח.
עם ישראל קיבל את הסליחה בשמחה עצומה. ומני אז קבע הקדוש-ברוך-הוא לדורות, כי מדי שנה יצומו בני ישראל ביום זה ויקדישו אותו לתפילות שכולן בקשת סליחה ומחילה על החטאים.
 
                                                          *
 
חשוב לשים לב כי היום שנקבע לבקשת הסליחה אינו היום בו חטאו אבותינו – אלא היום בו התקבלה סליחתם. ללמדנו, שהקדוש-ברוך-הוא מבקש להזכיר לנו כי בעצם הוא טוב וסלחן. שנתמקד בכך שהוא אוהב אותנו אהבה אין קץ, ואם רק אנו מגלים נכונות לשוב בתשובה – הרי ש"על כל פשעים תכסה אהבה". האהבה גוברת ומנצחת את כל המכשולים והעוונות.
 
רבי ישראל בעל שם טוב, מייסד החסידות, ממשיל את האהבה הזו לאהבה שרוחשים הורים ישישים לבנם יחידם שנולד להם לעת זקנה. בן כזה יתקבל אצל הוריו באהבה תמיד, גם לאחר שחטא נוראות ופנה להם עורף. אם רק ידפוק בדלת ויבקש סליחה, יחבקו אותו ההורים באהבה רבה ויאספוהו אל חיקם.
 
כזו בדיוק מערכת היחסים בין אבינו שבשמיים לבינינו. מערכת שמבוססת על אהבה, אהבה ושוב אהבה. ולכן זו גם התשובה שהקדוש-ברוך-הוא מצפה כי נגלה ביום-הכיפורים – תשובה מתוך אהבה. אהבה וגם שמחה גדולה – כמו השמחה שהייתה לאבותינו במדבר בו ביום – כי עצם העובדה שיום הסליחה נקבע ביום הזה דווקא, מכוונת אותנו לזכור ולשמוח על כך שתמיד תתקבל תשובתנו באהבה.
 
                                                          *
 
אבותינו שבמדבר, לאחר שקיבלו את בשורת הסליחה, ניקזו את שמחתם הגדולה לפרץ של עשייה. הם התארגנו במצוות משה רבינו להקמת המשכן – המקום עליו הובטחו מהבורא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
 
השראת השכינה האלוקית במשכן ביטאה את הקרבה הגדולה ביותר של הקדוש-ברוך-הוא לעם ישראל והוכיחה יותר מכול את הסליחה לאחר חטא העגל. היא הראתה כי למרות הכול, נשארנו אהובים וחביבים לפני הבורא והוא נכון להתקרב אלינו.
 
כך גם אנחנו צריכים להתמלא בשמחה גדולה ולהעניק לה ביטוי מעשי. לא להיעצר בעצם השמחה על הידיעה שהתקבלה תשובתנו ולשוב אל השגרה – אלא להשתמש בשמחה כמנוף לעשייה. כי כמו אבותינו גם עלינו מוטל להקים משכן. מוטל עלינו לבנות את בית-המקדש השלישי.
 
אמנם כל עוד לא באה הגאולה אין לנו אפשרות לבנות אותו בפועל ממש – אבל התורה והמצוות שאנו מקיימים יוצרות תהליכים שברוחניות בונים את הבית וממהרים את הרגע שבו הוא יוקם בגשמיות, בגאולה השלמה. כך שבעצם גם אנחנו בונים כעת בית לשכינה.
 
בימים אלה, לקראת יום הכיפורים – עלינו להתמלא באהבה ובשמחה, שתבאנה אותנו לשוב בתשובה ולהתעוררות מחודשת של עשייה בונה. התעוררות שמקבלת משנה-תוקף בדורנו, לאחר שהובטחנו בנבואה מפי הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, כי ממש בכל רגע עומדת להתרחש הגאולה. וגדול כוחן של האהבה והשמחה כשהן לעצמן לגרום לקדוש-ברוך-הוא להחזיר לנו אהבה גלויה ולבנות לנו כבר את בית-המקדש השלישי בפועל ממש.