בתקופה זו של סיום הגלות כבר צריך לתת לעבודת-השם גוון של מוחין (להשקיע בלימוד פנימיות התורה, העוסקת בידיעת האלוקות), כדי להתכונן ולהיות מוכשרים לגילויי המוחין האלוקיים שיהיו בגאולה.

ביום הכיפורים קרבים בבית המקדש כמה קרבנות ייחודיים. שניים מהם אלו פר לחטאת של הכוהן הגדול, ושעיר לחטאת של עם ישראל. הזאת הדם משני קרבנות אלו נעשתה בתהליך משולב:

ישנה כפרה יותר מושלמת מזו של יום הכיפורים – הכפרה שתהיה בגאולה השלמה. אז תתגלה האהבה האמיתית של בורא העולם לבניו, ו"תטאטא" מהם את כל החטאים המכתימים

השעיר המשתלח לעזאזל – במשמעותו הפנימית הוא לא מתייחס לחטאים כפשוטם, אלא להארה הרוחנית הגבוהה הנרכשת על-ידי שנמנעים מהחטאים. להארה כזו בוודאי שיש מקום ביום-הכיפורים ולכן היא מהווה חלק מעבודת היום.

על פי ביאור מעניין, אומר הקדוש-ברוך-הוא למלאכים: הבה נבדוק אם בבתי הדין של ישראל דנים דיני אמת, כי בכך גורמים להבאת הגאולה האמיתית והשלמה

אם יום הכיפורים יחול באמצע השבוע של חגיגות החנוכה – לא נצטרך לצום, בזכות השמחה הגדולה והעצומה שתשרה על הכול.

סעודה מפסקת שהופכת לסעודת הגאולה של כל עם ישראל, יחד עם כל הצדיקים שיקומו לתחייה, ונמשכת אל תוך יום הכיפורים! יכול להיות דבר כזה

לעתיד לבוא, לא תהיה בעולם כל מציאות של רע, ולשם מה אפוא נזדקק למצוות לא תעשה?

כאשר אנו באים להתפלל, במיוחד ביום המקודש לסליחה ומחילה – יום הכיפורים – מן הראוי שנאמץ את הכלימה והבושה האופיינית לאלו שזקוקים לחסדים

אם בית-המקדש ייבנה בין ראש-השנה ליום-הכיפורים – לא נצום ביום-הכיפורים. לפי אחת הדעות, גם לא נקריב בו ביום את קרבנות החג

ישנה מחלוקת בגמרא האם עיצומו של יום מכפר או שצריך גם תשובה על העבירות. אז מה בדיוק פועל יום הכיפורים שיכול לפעול כל כך? ומדוע ישנה דעה שלמרות הכל זה לא מספיק? על כך ועוד בשיעור מרתק מפי הרב זלמן נוטיק משפיע בישיבת תורת אמת בירושלים, העוסק בפרשת השבוע לאור שיחותיו הק' של הרבי מלך המשיח.

ראש השנה הוא ה"ראש" של ההיבטים הגשמיים של היהודי, וכך גם נאמר שעיקר הדין בראש-השנה הוא על הדברים הגשמיים; ואילו יום-הכיפורים הוא ה"ראש" של ההיבטים הרוחניים בחייו של יהודי. 

כאשר יום-הכיפורים חל בשבת – מתגלית אפוא בשבת מהותה כיום של 'תשובה עילאה', ברמה הגבוהה ביותר. 

יום הכיפורים הוא יום בו חיים כביכול בפלנטה אחרת ושונה מזו שחיים בה כל השנה. ביום זה מתעצם כוחה של הפנימיות היהודית שבעומק לבבנו ומתגלה האמת שבנו

המילה "תשובה" מורכבת מהמילים "תשוב" "י-ה"- לשוב אל ה'. התשובה מחזירה ומחברת אותך עם הבורא, מקיימת ומחיה את העולם הרוחני שלך - מאירה את התורה שאתה לומד, מאירה את המצוות שאתה מקיים.

גם יהודים שלא קוראים לעצמם שומרים מצוות, גם לא שומרי מסורת – מודעים לקדושתו של יום הכיפורים. ביום זה ניתן לזהות בבתי הכנסת פנים שלא נראות בו באף יום אחר, ואפילו כאלו שלא מגיעים לבית הכנסת, צמים כמצוות היום ונמנעים מלעבוד בו.

בעשרת ימי תשובה מנשאת אותנו התשובה ואותיותינו מתנשאות מאליהן... עיקר התפילה היא תפילת העמידה בשמונה עשרה ברכותיה, שהגימטריא שלהן היא ט"ט. את האותיות האלה נוטלים אז משמו של מטטרון ונותרת המילה מרון, שגם מסמלת חנינה ורחמים כי הקב"ה אינו מדקדק  אז.

רובן ככולן של התפילות מורכבות מדברי חרטה ותחנונים. חרטה על המעשים הלא טובים שנכשלנו בהם, ותחנונים כי ייסלח לנו עליהם וניחתם לשנה טובה ומתוקה. אולם ישנם גם קטעים מסוג שונה. למשל: סדר העבודה שקוראים בתפילת מוסף – תיאור מרגש של עבודת היום בבית-המקדש על-ידי הכוהן הגדול. או סיפורו המלא של יונה הנביא, שנקרא מתוך תרי עשר, בתפילת מנחה.

צום יום-הכיפורים מאחד חלקים רחבים מאוד מהעם. ליום המחילה והסליחה שמורה תודעה עמוקה בלב כל העם, וגם אלה שבמשך כל השנה לא כל כך מזדהים עם האמונה שמפעמת בקרבם – משתדלים ביום זה לצום, להתנתק משהו מהחומריות ולהתעלות.

"במהלך השנה, אנו בעיקר מתעסקים עם הבגדים - המעשים, אנחנו שופטים אחרים וגם את עצמנו לפי מעשינו ולא לפי הנשמה שלנו. אך האמת היא שלכל יהודי ישנה נקודה עצמית – נשמה, והיא שווה אצל כולם. וביום כיפור, זהו אותו יום בשנה שבו באה לידי ביטוי אותה נקודה עצמית ופנימית של כל אחד מאיתנו. לכן, זהו יום של כפרה".

למה אוכלים בערב יום כיפור כיסנים ועוגת דבש? טעמם המרתק של המנהגים

היום הקדוש בשנה. יום כיפורים. מה זו בעצם כפרה? זה הרבה יותר מאיזשהו סוג של "מחיקת חובות" או "חנינה כללית"...

למה אי אפשר לתרגם את שלושת המילים מתפילות הימים הנוראים: תשובה, תפילה וצדקה, המעבירות את רוע הגזירה?

יום הכפורים הוא היום המקודש ביותר בשנה. כאשר בית המקדש קיים, נכנס אז הכהן הגדול לקודש הקדשים ומקטיר שם את הקטורת. גם היום, מתרוממים בני-ישראל ביום זה לדרגה רוחנית נעלית, עד שהם דומים למלאכים: לובשים בגדי לבן, לא אוכלים ושותים, ומתפללים כל היום.

הרבי נכנס לבקתה נוטה ליפול שעמדה ברצה העיר, שם שכבה אישה יהודיה, חיוורת וחלושה, שטרם התאוששה מלידת תינוקה. זקוקה הייתה, באופן דחוף ביותר, לאוכל חם. פיקוח נפש! הרבי הגיע ברגע הנכון. ללא שהיות ושאלות חימם עבורה מרק והאכילה, עד שניכר היה כי התאוששה מחלישותה.