חודש אלול מתקרב ובא, אנו מברכים אותו השבת, ומיד עוברים לראש חודש. כמדומה, שאין יהודי שהמילה "אלול" לא תזיז בו משהו,  כל אחד מרגיש שצריך להיות קצת אחרת. ידוע תיאורו של אדמו"ר הריי"צ, כיצד היה נראה אלול בליובאוויטש, וכיצד השפיעה אווירת החודש על כל אחד ואחד.

במקומות רבים מורגשת חרדה מפני חודש אלול, שהרי זהו חודש שבו צריך לחזור בתשובה, ולהתכונן לימים הנוראים, שהם כנראה איומים ונוראים, והרי כל אחד יודע בנפשו כי הוא ומעשיו דורשים תיקון, ולכן התחושה בימי חודש אלול היא במקרים מסוימים של פחד, לחץ וחרדה.

אולם, כאשר חיים על פי פנימיות התורה, תורת החסידות, ובמיוחד כאשר רואים את ההתייחסות של הרבי מה"מ שליט"א אל החודש, הרי הדברים מקבלים משמעות אחרת לגמרי. ואת ההבדל ניתן לראות בין השאר, בכך שישנם חוגים בהם נמנעים מלהתחתן בחודש אלול, מתוך מחשבה כי לא מתאים בחודש זה, לערוך שמחה כה גדולה.

כנראה, שגישה כזו, נובעת מאי הבנה פנימית של המשמעות של חודש אלול, מענהו של הרבי הוא שאדרבא, מותר ואף רצוי לערוך חתונות במשך כל החודש, שהרי אלו ימי רחמים ורצון, ימים נעלים בהם "המלך בשדה".

כאשר חיים לאור תורת החסידות, הכל מקבל משמעות אחרת, פנימית ועמוקה הרבה יותר. מבלי להמעיט חלילה בהכרח שבחשבון הנפש, והעבודה העצמית הנדרשת על מנת לתקן את כל השנה, ומי כחסיד יודע עד כמה הוא רחוק מן השלימות, עד כמה עליו אכן לתקן את מעשיו, והרי זוהי בעצם מהותה של העבודה על פי החסידות, תשובה בלתי פוסקת, עד שאדמו"ר הזקן חשב לכנות את החסידים בשם "בעלי תשובה".

הרי רק תורת החסידות, מבארת לנו את המעלה האמיתית של ימי ראש השנה, יום הכיפורים וחג הסוכות אליהם מתכוננים בחודש אלול. רק מי שלומד את תורת החסידות יודע כי ראש השנה אינו רק יום דין, אלא מהווה את הכתרת הקב"ה למלך על העולם כולו, מובן אפוא באיזו רצינות וכובד ראש מתייחסים לחודש אלול, כובד ראש ורצינות, אך חלילה לא חרדה או עצבנות.

אצל החסידים העבודה בחודש אלול היא מתוך שמחה עצומה וחיות מיוחדת. שמחה עצומה על ההזדמנות הניתנת לנו לחוש עוד יותר את קרבת הקב"ה, המלך שנמצא כעת בשדה. חיות מיוחדת ישנה כאשר שמחים וחייבים לנצל את ההזדמנות הניתנת לנו מידי שנה, את הימים המופלאים האלו, בהם בכוחנו להעלות את כל מה שעשינו ופעלנו במשך השנה כולה. לכן אצלנו ימי אלול הם ימים שמחים, מאירים ומיוחדים, בהם מנצלים את הקרבה המיוחדת לקב"ה, ופועלים כל מה שצריך בחסד וברחמים.

ואם כך תמיד, הרי שבדורנו הרבי מלמד אותנו, כי תמיד עלינו להיות בשמחה ובחיות מיוחדים, מצד זמן הגאולה שכבר בא, מצד התגלותו המיידית הצפויה של מלך המשיח, והגאולה האמיתית והשלימה. הידיעה כי אנו נמצאים בזמן כה נעלה, אינה מביאה לאימה ויראה, אלא לשמחה וחיות, כמו גם להכרה כי חייבים לנצל כל רגע, על מנת לקרב את עצמנו ואת העולם כולו לגאולה האמיתית והשלימה.

השילוב של שני הענינים, חודש אלול בו "המלך בשדה", וזמן השיא של הגאולה בו אנו נמצאים, חייב להביא לתוספת כפולה ומכופלת של שמחה וחיות,  כזו שתהיה ניכרת על כל אחד מאתנו ותפעל על העולם כולו.