השבוע אנו קוראים פרשה כפולה: מטות-מסעי. מטות הינם השבטים, וכן מטות מלשון קרש-עץ, המבטא יציבות. מסעי הינם על שם מסעות בני ישראל במדבר המבטא נסיעה וחוסר יציבות. הרבי מליובאוויטש מסביר שהשילוב של שני השמות כאשר קוראים את שתי הפרשיות יחדיו מלמדנו שאפילו כאשר נוסעים ונמצאים בחופשה או נסיעת עסקים וכיוצא בזה, אנו מחוייבים לעמוד בחוזקה בשמירת מצוות התורה, בדיוק כפי שאנו עושים בשהותנו בביתנו.
 
בעליה הראשונה אנו קוראים על ההלכות של שבועות, כאשר האדם מחייב את עצמו במשהו בשבוע. אדם מחוייב לשמור על שבועותיו. לאחר מכן מסבירה התורה באילו מצבים יכול אב או בעל להפר את נדרי אשתו שנשבעה.
 
התורה ממשיכה עם הציווי של ה' למשה לנקום במדיינים, כשלאחר מכן משה יסתלק מן העולם. התורה מתארת את המלחמה שנערכה עם צבא של שתיים עשרה אלף יהודים. במלחמה נהרגו כל הגברים המדיינים, וביניהם חמשת מלכי מדין. הנביא הגוי בלעם הזכור לנו מפרשת בלק נהרג אף הוא במלחמה.

העליה השניה מדברת על הדינים של טהרת החיילים והשלל מהמלחמה שבאו במגע עם מתים.

העליה ממשיכה עם השלל של מלחמת מדין שחולק שווה בשווה בין החיילים ושאר העם. מחצי השלל שקיבלו החיילים, ניתן אחד חלקי חמש מאות לאלעזר הכהן הגדול בתור קרבן לה'. מהחצי השני שניתן לשאר העם, ניתן אחד חלקי חמישים ללויים.

פקידי הצבא ערכו מרשם של החיילים ומצאו כי אפילו חייל אחד לא נהרג במלחמה, ולכן נתנו הפקידים קרבן תודה מיוחד לה'.

העליה השלישית מתחילה בסיפור על שבט ראובן, שבט גד וחצי שבט המנשה, להם היה צאן רב מאוד. בראותם כי בצד המזרחי של הירדן, הינו מקום אידיאלה עבורם, ביקשו ממשה רבינו רשות להתיישב מחוץ לארץ ישראל, בצד זה של הירדן. משה ענה להם שהם חוזרים על טעותם של המרגלים שלא רצו להכנס לארץ, ובכך הם ירפו את ידי כולם שלא ירצו להכנס למלחמה בארץ. תשובתם למשה היתה, כי הם מוכנים להשאיר מאחריהם את בני משפחותיהם ואת הצאן, והם עצמם יכנסו ביחד עם שאר העם לארץ ישראל ויטלו חלק במלחמת הכיבוש. רק לאחר שכל בני ישראל יתיישבו בנחלתם, הם יחזרו לצד המזרחי של הירדן.

בעליה הרביעית משה מקבל את הצעתם של שניים וחצי השבטים, ולכן כעת הם מקבלים את חלקם בנחלה עבור בני משפחותיהם ועבור הצאן, והם בונים גדרות לשמירה עד שיחזרו מהמלחמה ביחד עם אחיהם.

(כעת מתחילה פרשת מסעי)

בתחילת פרשת מסעי, התורה שוב סופרת עת כל מסעות בני ישראל במדבר.

בעליה החמישית ה' מצווה את עם ישראל שכאשר יעברו את הירדן, הם צריכים לכבוש את ארץ ישראל, ולהשמיד את פסילי התושבים בה. התורה מזהירה אותם שבאם לא ישמידו את העמים בארץ, יגרמו אלו צרות רבות לעם ישראל. בעליה זו התורה גם מתארת את גבולות הארץ.

בעליה השישית ממנה ה' את האחראים על חלוקת הארץ לשבטים, כאשר החלוקה עצמה מתקיימת על פי גורל. התורה מצווה את בני ישראל לקחת להפריש מנחלתם ערים עבור הכהנים שאינם מקבלים נחלה ככל שאר השבטים.

בעליה השביעית ה' מצווה את העם להפריש שישה ערי מקלט. מטרת ערים אלו היא לקלוט אדם שהרג בשגגה אדם אחר. על ההורג לברוח במהירות אל אחת מערי המקלט, ושם לא יכול קרוב משפחת ההרוג לפגוע בו. עליו לשבת שם עד מות הכהן הגדול. באם בית הדין מצא כי ההורג רצח במזיד, מוציאים אותו מעיר המקלט והוא נהרג בבית דין.

ה' מצווה שבאם בת קיבלה ירושה נחלה בארץ מאביה, כפי שהיה במקרה של בנות צלפחד, עליה להתחתן עם גבר מבני השבט שלה בלבד, כך שהנחלה לא תנדוד משבט לשבט. לפי ציווי זה נשאו בנות צלפחד את בני דודיהן לבעלים.

העליה הזאת חותמת את ספר במדבר. כאשר מסיימים לקרוא בתורה בבית הכנסת את העליה הזאת, אומרים כולם: חזק חזק ונתחזק. בשבוע הבא נחל לקרוא את ספר דברים.