פרשת בלק אותה קראנו בשבוע שעבר, הסתיימה עם הסיפור כאשר בנות מואב פיתו את היהודים לעבוד לפסליהם. בתוך כך, אחד מנשיאי העם לקח אישה מדיינית ונאף איתה. פנחס הכהן לקח חרב בידו ובאופן ניסי הרג את שניהם במכה אחת.
בעליה הראשונה הפרשה מתחילה בהמשך הסיפור, כאשר הקב"ה משבח את פנחס על מעשהו. התורה מגלה מי היה הנואף, אדם בשם זמרי, כאשר שם הנואפת כזבי בת נשיא מדין. הקב"ה מצווה את העם להציק ולהטריד את המדיינים.
בסיום העליה הראשונה, הקב"ה ציוה לספור שוב את עם ישראל. העליה השניה מתחילה עם שמותיהם של כל המשפחות ומנינם. רש"י מציין כי כל שם משפחה קיבל בתחילתו את האות ה"א ובסוף את האות יו"ד, וזהו בעצם שמו של הקב"ה, ובכך הקב"ה בעצמו מעיד על שבחם של כל משפחות עם ישראל.
לאחר סיום מנין העם בעליה הקודמת, מצווה משה בעליה השלישית, לחקל את ארץ ישראל בירושה לפי גודלו של כל שבט. למרות שהגודל של כל נחלה מתחלק לפי גודל השבט, אך המיקום בארץ עצמה נפל לפי גורל. התורה מספרת כי כל היהודים שנספרו בספירה הקודמת לפני חטא המרגלים מתו במדבר, למעט יהושע בן נון וכלב בן יפונה. הנשים לא מתו באותו עוון, כיון שהן לא האמינו למרגלים.
בסיום העליה הגיעו בנות צפלחד למשה בטענה שאביהם מת במדבר בחטאו (לא קשור לחטא המרגלים), ולא הותיר בנים. לכן, לפי החוק שנקבע לעיל לא תקבל משפחתו בארץ ישראל.
בעליה הרביעית ממשיכה התורה בסיפור בנות צלפחד, כאשר הקב"ה אומר שאכן טענתם צודקת, ולכן באם מת אדם ללא בנים, הרי שהנחלה תעבור לבנותיו. לאחר מכן ממשיכה התורה בפירוט דיני ירושה.
התורה ממשיכה בכך שהקב"ה אומר למשה לעלות לראש ההר לראות את הארץ אליה הולכים בני ישראל. הקב"ה אומר שלאחר מכן משה רבינו יסתלק מן העולם מבלי להכנס לארץ, זאת בגלל פרשיית מי מריבה (עליה סופר בפרשת חוקת). ובהמשך הקב"ה ממנה את יהושע לרשת את מקומו של משה רבינו.
בעליה החמישית אנו קוראים את התיאור של המשך הבאת הקרבנות היומיים, אחד בבוקר ואחד בין הערביים. אלו פסוקים אותם אנו אומרים פעמיים ביום בתפילת השחרית ובתפילת המנחה.
כמו כן מתואר קרבן השבת וכן קרבן ראש חודש, וגם פסוקים אלו אנו קוראים בתפילת מוסף של שבת ושל ראש חודש. הקריאה בתפילה של פסוקים אלו הינה במקום הקרבת הקרבנות בבית המקדש שיבנה במהרה בימינו.
בעליה השישית אנו קוראים מספר דינים של שמירה על חג הפסח המתחיל בארבע עשר לחודש ניסן ונמשך במשך שבעה ימים בהם אנו אוכלים מצות. לאחר מכן אנו קוראים על חג השבועות וראש השנה, עם תקיעת השופר. לאחר זאת, התורה מדברת על יום כיפור, בו אנו מענים את הנשמה במשך לילה ויום תמימים מתוך תשובה.
בעליה השביעית אנו קוראים על חג הסוכות ובו סדר אחר של הקרבת הקרבנות מידי יום. ביום הראשון מקריבים שלוש עשרה פרים, ביום השני שתיים עשרה וכך יורד בכל יום אחד, כאשר בסך הכל מקריבים שבעים פרים. רש"י מציין כי זהו כנגד שבעים אומות העולם, כאשר הקרבנות מגינים על אותם האומות, אך האומות לא העריכו זאת והחריבו את בית המקדש.
בהמשך לתיאור אודות חג הסוכות, העליה ממשיכה בדינים של שמיני עצרת, שהינו היום האחרון בסיום החגים.
