כאשר נכנסו אבותינו לארץ והתחלקו באדמותיה, לא היו הכוהנים והלויים בין המתחלקים. זוהי הוראה בתורה, שלא תהיה לבני שבט לוי אדמה משלהם. אולם לעתיד לבוא כן תהיה להם אדמה בארץ. כך נאמר בספר יחזקאל.
 
האיסור על שבט לוי ליטול אדמות בארץ נחשב על פי הרמב"ם אחת מתרי"ג המצוות. השאלה היא, כיצד אם כן ייתכן כי לעתיד לבוא יתבטל האיסור – הרי ידוע כי אף אחת מתרי"ג המצוות לא תתבטל לעולם?!
 
תשובה לכך רמוזה בלשונו המדויקת של הרמב"ם: "כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען". רק את האדמות שנמצאות בעבר המערבי של הירדן, אלו שהיו תחת שליטת שבעת העמים הכנענים – אסור ללויים לנחול. אדמות אחרות, אם ישנן – הם יכולים לנחול. ולפיכך – לעתיד לבוא, כאשר יגדל שטחה של הארץ המובטחת ויתפרס גם בעבר המזרחי של הירדן – יוכלו הלויים לנחול שם.
 
בתורת החסידות מוסבר, כי כיבוש הארץ המערבית מידי שבעת עמי כנען מקביל ל'כיבוש' רוחני של שבע ה"מידות" הבהמיות שבקרבנו. "מידות" אלו הן האינסטינקטים והחשקים לחומריות וחומרנות, וכיבושם פירושו אכיפת התנהגות שונה מזו שאליה הם מושכים; התנהגות התואמת לרצון האלוקי.
 
בעבר המזרחי של הירדן שכנו שלושה עמים וההתנחלות שם מקבילה להשתלטות רוחנית על שלושת כוחות המוח שמשרתים את החשקים הבהמיים.
 
המעמד הרוחני של שבט לוי הוא למעלה מההתמודדות עם ה"מידות", ולכן לא קיבלו הכוהנים והלויים נחלה בארץ שמקבילה ל"מידות" – הארץ המערבית. אך ההשתלטות הרוחנית על כוחות המוח שייכת למעמדם של בני לוי, ולכן בחבלי האדמה שכנגד כוחות אלה – בארץ המזרחית – תהיה להם נחלה.
 
(ליקוטי שיחות כרך לח עמוד 103)