חג החנוכה שנחגוג השבוע הוא חג ניצחונה של האמונה. האמונה היהודית שלא כופפה את ראשה מול התרבות היוונית, ובנחישות – ובעיקר, מכוח נסים שמימיים – סילקה אותה מטריטוריית היהודים.
 
אחד הסיפורים ההרואיים ביותר שנחרתו באותה תקופה על דפי ההיסטוריה הוא סיפורם של חנה ושבעת בניה. האם היהודייה הגאה שהשכילה לחנך את בניה לאמונה איתנה בכל נימי נפשם. מלך יוון העריץ אנטיוכוס ניסה להכריח כל אחד מהם בנפרד לכפור בבורא העולם ולסגוד לאלילים – ומשלא הצליח, שלחם אל מותם בזה אחר זה.
 
שבע תבוסות רצופות נחל המלך היווני בעימותיו מול בני חנה – אולם במיוחד הייתה צורבת התבוסה מול קטן הבנים. פעוט בן שנתיים פלוס התבקש להתכופף להרים את טבעת המלך, שרק ייראה כאילו הוא משתחווה – ולא התפתה! הוא בז לאנטיוכוס ולדרכו האלילית, ומת בגאון כיתר אחיו.
 
***
 
המילה חנוכה נגזרת מלשון חינוך. סיפורם של חנה ושבעת בניה מהווה עבורנו שיעור חינוכי מאלף, בעיקר להורים שבינינו. הוא מלמד כי ניתן להשריש אמונה בילדים בכל גיל, כבר משחר ינקותם, ברמות גבוהות מאוד. האמונה היא יכולת מולדת אצל כל תינוק יהודי – וצריכים רק לגרום לה לפעום ולהתבטא. ממש כמו יכולת ההליכה שטבועה גם היא בגופו של כל תינוק (בריא), אבל צריכים לפתח אותה.
 
כדי שהתינוק ילך, הוא חייב לראות אנשים הולכים כדי לחקות אותם. והורים טובים לא מסתפקים בכך, אלא גם עוזרים להליכה של ילדם להתפתח בדרכים כאלה ואחרות. וכך גם בעניין האמונה –  התינוק צריך לגדול בחיק הורים מאמינים כדי לחקות אותם, והורים טובים לא מסתפקים בכך. הם גם עוזרים לאמונה של ילדם להתפתח על-ידי שמספיגים בו את ערכיה.
 
ילד יהודי צריך לינוק את האמונה יחד עם חלב אמו. כבר מיום שנולד, למרות שלכאורה אינו מבין מאומה – ראוי לשדר לו מסרים של אמונה. אותן מילות חיבה שכל אם הוגה לפעוטה ועמן משדרת לו חמימות אימהית – צריכות להיות רוויות במילות אמונה, שתטפטפנה לנשמתו ותחדורנה אל תוכה יחד עם החמימות של אימא.
 
הצלחתה של חנה להבעיר אמונה כה עילאית אפילו אצל בנה הזאטוט מלמדת מה עצום כוחו של חינוך מגיל אפס. חינוך עקיב, אמתי והחשוב מכול – אוהב. כאשר סרב פעוטה של חנה להשתחוות למלך היא העתירה עליו נשיקות וחיבוקים של אם גאה ואוהבת, וכך, בתוך חיקה האוהב, המיתוהו מות קדושים. כי זהו הורה למופת. הורה אוהב – שמחנך, והורה מחנך – שאוהב.
 
***
 
יש בנו, המבוגרים, נטייה שלילית לזלזל בערכם של הילדים. ככל שהם יותר קטנים – אנו פחות מייחסים חשיבות להגיגיהם ולתשומת-לבם. וזו טעות. ראשית, משום שבניין האישיות שלהם מקביל ממש לבניין גופם, וכשם שככל שהם צעירים ורכים אנו יותר מקפידים על מה שנכנס לפיהם ויותר חשוב לנו שהם יאכלו רק אוכל בריא ומזין – כך בדיוק ככל שהם צעירים ורכים אנו צריכים יותר להקפיד על מה שהם רואים ושומעים ויותר לשים לב כי יהיו אלה רק דברים בריאים ומזינים לנשמה.
 
שנית, אין לנו מושג עד כמה מוערכים הילדים, גם פעוטות, בעיני הקדוש-ברוך-הוא. האמונה שלהם חפה מהתככנות הנרכשת עם הבגרות, ומצוות שנעשות על-ידם או פסוקי תורה שבוקעים מפיהם אפופים טוהר וזוך ואהובים במיוחד על הבורא. משום כך, רב משקלם הסגולי להכריע את הכף ולהביא לכולנו את הגאולה הנכספת, בהתגלותו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.