ישנם קצוות בחברה שלנו, שלא נראה כי אי-פעם תיפגשנה דרכיהם. זה לא עניין של דעות חלוקות. לדעות חלוקות יש סיכוי להיתקל זו בזו לפחות בעימות. זה עניין של אורחות-חיים ודפוסי-התנהגות שמנותקים לחלוטין זה מזה.
 
קחו לדוגמה צעיר ישראלי, יליד שכונת מצוקה, התחכך בפשע מזוויות שונות, איכשהו שרד את השנים בצבא, ועם סיומן ברח לחוץ-לארץ כדי לבלות בשקט, בלי שיציקו לו, בלי שיכתיבו לו. מה יכול להיות משותף בינו לבין רופא מצליח, גדל כילד שמנת להורים מלח הארץ, נשוי, אב לשני ילדים שכמוהו סיימו את השרות הצבאי כקצינים מצטיינים וכעת למדים באוניברסיטה במגמות יוקרתיות?
 
או: מה מידת העניין שימצא כל אחד מה"זוג" הזה באברך "כולל", שמאז שהוא זוכר את עצמו מרצדות מול עיניו האותיות השחורות של ספרי-הקודש, חי בשכונה חרדית סגורה, ומקיים מקצבה חודשית זעומה משפחה בת שלוש-עשרה נפשות?
 
***
 
אבל האמת היא, שגם לאנשים האלה, כיהודים, יש מכנה-משותף גדול מאוד. משהו קיים שצריך רק להסב אליו את תשומת-הלב: הנשמה היהודית המפעמת בקרבם. זהו עניין שעם גירוי נכון, כל אחד מסתקרן לדעת עליו יותר, משום שזוהי בעצם הכרת האני. ועל כך אף אחד לא מוותר. אין מי שמוכן לחיות בתחושה שאין הוא מכיר את עצמו. לכל אחד חשוב לדעת את התשובה המדויקת לשאלה: מי אני.
 
וזהו הסוד הגדול של ספר התניא. ספר היסוד של החסידות, שנכתב על-ידי מייסד חסידות חב"ד, כבוד קדושת רבי שניאור-זלמן מלאדי. הספר שמחבר אותך אל התהליכים המרתקים המתרקמים מדי יום ומדי רגע ביצירה האלוקית המופלאה שנקראת 'נשמה' ומסביר לך מה מניע כל תהליך. הספר שמלמד אותך מי אתה, כפי שמעודך לא ידעת ומוביל אותך לבטא את עצמך, את היהודי שבך, בצורה הטובה ביותר.
 
זהו הסוד הגדול של התמונה הסוראליסטית שתוכלו לראות בכל בית חב"ד בעולם, של אנשים שלעולם לא הייתם קושרים ביניהם, יושבים סביב שולחן אחד ועוסקים בעניין אחד: הם לומדים את עצמם בספר התניא.
 
***
 
כאשר הודפס הספר והופץ בקרב העם היהודי, התעורר בשמים קטרוג גדול. נטען, כי אין העם ראוי ובשל להכלת סודות מפעימים ונשגבים אלה על מהות הנשמה וייעודה בעולם. התרגום המעשי של הקטרוג היה מאסרו של רבי שניאור-זלמן, במטרה לעצור את המשך ההפצה של תורת החסידות. אולם בסופו של דבר הוסר הקטרוג וביום י"ט בכסלו תקנ"ז (1796) השתחרר הרבי ממאסרו.
 
יום זה, י"ט בכסלו, המכונה בפי חסידים "ראש השנה לחסידות", הוא עיתוי מצוין למי שעדיין לא טעם את הטעם הנפלא של ספר התניא ושל כל תורת החסידות המיוסדת עליו – לעלות על העגלה ולהצטרף אל רבבות הלומדים. אחרי שכבר קיבלנו משמים אישור להכיר את עצמנו לעומק – חבל ממש להחמיץ את האפשרות.
 
ללימוד התניא וכל תורת החסידות יש מעלה נוספת: הנושאים הרוחניים המדוברים שם הם הם הנושאים שבהם נעסוק כולנו בבוא הגאולה האמתית והשלמה. אמנם אז יהיה זה לימוד מפי המשיח בכבודו ובעצמו וברמות עמוקות לאין שיעור – אבל הנושאים יהיו אותם נושאים. שפת-המושגים תהיה אותה שפה. תורת החסידות מעניקה הזדמנות להכיר את השפה בה ידבר המשיח, ולו בשביל זה כדאי להיכנס אל עולמה המפעים.
 
חג שמח! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותיחתמו!