פָּחוֹת מִשָּׁבוּעַ אַחֲרֵי שֶׁהַצַּדִּיק רַבִּי לֵוִי יִצְחָק עָקַר לְבַרְדִּיצֶ'ב כְּדֵי לְכַהֵן שָׁם כְּרַב רָאשִׁי, שְׁלוֹשָׁה אֲנָשִׁים נָקְשׁוּ עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ כְּדֵי לְבַקְּשׁוֹ לְהַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם בִּשְׁאֵלָה הִלְכָתִית. סוֹחֵר עָשִׁיר מִן הָעִיר הַסְּמוּכָה הֵבִיא כַּמָּה חָבִיּוֹת מְלֵאוֹת בִּדְבַשׁ כְּדֵי לְמוֹכְרָן בַּיְרִיד הַגָּדוֹל בְּבַרְדִּיצֶ'ב. לְרֹעַ הַמַּזָּל, בְּדִיּוּק אָז יָרַד פְּלָאִים מְחִיר הַדְּבַשׁ. עַל כֵּן בִּקֵּשׁ מִידִידוֹ לְאַחְסֵן אֶת הַדְּבַשׁ עַד שֶׁהַמְּחִירִים יַעֲלוּ שׁוּב.
הַזְּמַן חָלַף. הָאִישׁ שֶׁבְּבֵיתוֹ אֻחְסַן הַדְּבַשׁ חָלָה בְּמַחֲלָה מַמְאֶרֶת וְנִפְטַר מִן הָעוֹלָם. לְאַחַר מִסְפַּר שָׁנִים, מְחִיר הַדְּבַשׁ הֵחֵל סוֹף סוֹף לַעֲלוֹת בְּהַדְרָגָה. וְאָז הוֹפִיעַ בַּעֲלֵיהֶן שֶׁל הֶחָבִיּוֹת בְּבֵית חֲבֵרוֹ הַמָּנוֹחַ וּבִקֵּשׁ מִבָּנָיו לָקַחַת אֶת הַדְּבַשׁ שֶׁלּוֹ. אֶלָּא שֶׁהַבָּנִים, שֶׁאֲבִיהֶם לֹא אָמַר לָהֶם כְּלוּם בִּדְבַר הָעִנְיָן הַזֶּה, סֵרְבוּ לְכַבֵּד אֶת תְּבִיעָתוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר.
רַבִּי לֵוִי יִצְחָק הֶאֱזִין בִּקְפִידָה לַמִּתְלוֹנְנִים. כַּמּוּבָן שֶׁהוּא יֵאָלֵץ לִפְסֹק כְּנֶגֶד הַסּוֹחֵר הַבָּא מִחוּץ לָעִיר. חֹק הַתּוֹרָה מַתְנֶה כִּי אֵין לָקַחַת כָּל רְכוּשׁ מִיתוֹמִים בְּלִי מִסְמָכִים אוֹ עֵדִים לְמַה שֶּׁהִתְרַחֵשׁ. אַף עַל פִּי כֵן, תְּחוּשַׁת אִי-נוֹחוּת מִלְּאָה אֶת לִבּוֹ שֶׁל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק. אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, הַסּוֹחֵר הָיָה יָדוּעַ לְכֻלָּם בָּעִיר כְּאִישׁ יָשָׁר וּמְהֵימָן, וְרָחוֹק מִמַּעֲשֵׂה גְּנֵבָה. הוּא בִּקֵּשׁ מֵהַנּוֹכְחִים לִסְלֹחַ לוֹ לְכַמָּה דַּקּוֹת. פָּנָה לְפִנַּת הַחֶדֶר וּפָתַח בִּתְפִלָּה חֲרִישִׁית בִּפְנֵי הָאֱלֹקִים כִּי יָאִיר עֵינָיו וְיַעֲנִיק לוֹ אֶת חֶסֶד הַהֲבָנָה בַּשְּׁאֵלָה שֶׁלְּפָנָיו.
לְפֶתַע פִּתְאוֹם זִנֵּק בַּעַל הַדְּבַשׁ מִמְּקוֹמוֹ כְּאִלּוּ הִכָּהוּ הַבָּרָק וְקָרָא: "אֲנִי זוֹכֵר! אֲנִי זוֹכֵר! זִכָּרוֹן יָשָׁן, שֶׁנִּשְׁכַּח מִמֶּנִּי לַחֲלוּטִין, שָׁב פִּתְאוֹם וְהִבְזִיק בְּתוֹדַעְתִּי! מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵרַע לִפְנֵי חֲמִשִּׁים שָׁנָה, כְּשֶׁהָיִיתִי נַעַר צָעִיר. אָבִינוּ נִפְטַר פִּתְאוֹם וְהִשְׁאִיר לָנוּ יְרֻשָּׁה גְּדוֹלָה שֶׁכָּלְלָה מַרְתֵּף גָּדוֹל מָלֵא חָבִיּוֹת יַיִן וָשֶׁמֶן. יוֹם אֶחָד, חֲבֵרִי הַמְדֻבָּר, בָּא לְבֵיתֵנוּ. הוּא טָעַן שֶׁהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן שַׁיָּכִים לוֹ – שֶׁהוּא אִכְסֵן אוֹתָם אֵצֶל אָבִי לְמִשְׁמֶרֶת. אַחַי וַאֲנִי שֶׁהָיִינוּ עֲדַיִן צְעִירִים, וּמֵעוֹלָם לֹא הָיִינוּ מְעֹרָבִים בַּעֲסָקָיו שֶׁל אָבִי, מֵאַנּוּ לְוַתֵּר עַל הַסְּחוֹרָה.
הָלַכְנוּ לְרַב הָעִיר וְהוּא פָּסַק לְטוֹבָתֵנוּ. הַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן נִשְׁאֲרוּ אֶצְלֵנוּ וּמָכַרְנוּ אֶת כָּל הַסְּחוֹרָה בְּעַד מְחִיר הָגוּן. הַכֶּסֶף שֶׁקִּבַּלְנוּ עֲבוּר אוֹתָם יַיִן וָשֶׁמֶן שָׁוֶה בְּדִיּוּק לְעֶרְכּוֹ שֶׁל הַדְּבַשׁ שֶׁלִּי, הַנִּמְצָא כָּעֵת בִּידֵיהֶם שֶׁל בָּנָיו שֶׁל יְדִידִי הַמָּנוֹחַ." סִיֵּם בְּהִתְנַשְּׁפוּת אֶת סִפּוּרוֹ.
פָּנָיו שֶׁל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק קָרְנוּ בְּאֹשֶׁר פְּנִימִי. לֹא תָמִיד מַה שֶּׁנִּרְאֶה אֲמִתִּי בְּעֵינַיִם אֱנוֹשִׁיּוֹת הוּא בְּהֶכְרֵחַ נָכוֹן. הָאֱמֶת הַמֻּחְלֶטֶת מְצוּיָה אַךְ וְרַק בְּהִלְכוֹת הַתּוֹרָה. אֱלֹקִים מְחַשֵּׁב וּמְאַזֵּן תָּמִיד אֶת כָּל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת וּמְפַקֵּחַ כָּל הָעֵת כְּדֵי לְוַדֵּא שֶׁהַצֶּדֶק יֵעָשֶׂה תָּמִיד.
