פרשת-השבוע (וישלח) פותחת בתיאור הפגישה המתוחה בין יעקב לעשיו. במהלכה, הציע עשיו ברוחב-לב להתלוות עם אנשיו אל יעקב ובני משפחתו. אך יעקב דחה בנימוס את ההצעה, בנימוק כי ילדיו ונשיו מתנהלים בקצב אטי ולא נעים לו לעכב את עשיו ועושי-דברו. "אני אתנהלה לאטי", אמר יעקב והוסיף: "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה".
 
רש"י מסביר, כי יעקב כלל לא התכוון להמשיך אז את דרכו לשעיר, ממלכתו של עשיו. כוונתו הייתה לתקופה עתידה – הגאולה השלמה – שרק בה תגיע לשעיר משפחתו, משפחת היהודים. כמו שאנו קוראים בהפטרה, ב"חזון עובדיה": "ועלו מושיעים (מבני יעקב) בהר ציון לשפוט את הר עשיו, והייתה להשם המלוכה".
 
אלא שרש"י בפירושו מצטט את הפסוק באופן חלקי. הוא מביא את חלקו הראשון: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו", ואת סיומו – "והייתה להשם המלוכה" – הוא משמיט.
 
ההסבר לכך הוא, שרש"י סובר כשיטת הרמב"ם, לפיה מחולקים ימות-המשיח לשתי תקופות: בתקופה הראשונה ילחם המשיח בצאצאי עשיו העמלקיים ויכונן את מלכות התורה בעם ישראל, ובתקופה השנייה הוא יסחף גם את כל הגויים להאמין בקדוש-ברוך-הוא "ולעבדו שכם אחד" (צפניה ג, ט). לכן השמיט רש"י בפירושו את המילים "והייתה להשם המלוכה" – לרמז, שבעת שישפוט המשיח את הר עשיו עדיין לא תהיה ניכרת מלכות הבורא בכל העולם – עד לתקופה השנייה.